תחרות ופסיכולוגיה

אתה נמצא כל יום באימונים, נותן את כולך ומשהו שם לא מצליח להביא אותך למקום הראשון. למה זה יכול לקרות?

על החטאות וקליעות בספורט

לכל אחד יש את העוגן שלו, זה מתחיל כבר בילדות ומשתנה במהלך חיינו, מתפצל, מתרחב וחלקם נעלמים, הכל לפי הצורך. מה שלא תעשו, תמיד תתחילו מהעוגן.

חשוב מאוד שנדע לפרגן, לכל השותפים לעשייה, לזכייה, ללימוד. אבל חשוב לא פחות שנדע לפרגן לעצמנו!

כולנו נתקלנו בזה לפחות פעם אחת במציאות. ולא הבנו איך זה יכול לקרות, אבל אין מה לעשות, לא תמיד הטוב מנצח, בספורט, בחיים ואפילו בסרטים.

ללחץ יש מנעד רב ויותר מזה הוא סובייקטיבי, לכן כל אחד חווה אותו אחרת ומגיב אליו אחרת, אבל מה זה בעצם אומר עלינו. על האופי והיכולות שלנו?

מה קורה כשהמשחק מוכרע על פנדלים ולמה לעזאזל הם ממשיכים לפספס הזדמנות להבקיע?

ירדן ג'רבי זוכה במדליית ארד ופתאום כולנו אוהבים ג'ודו. למה אנחנו עושים את זה? השתקפות בהצלחת אחרים

האם בתוך הדחף הזה להשיג כמאמן עבור השחקנים שלך ניצחון, נשאר לך מקום גם לחנך אותם, ולהכיל אותם. האם לך בתור הורה השואף למקום ראשון עבור בנו, יש את הסבלנות ללמד אותו את השיעורים הקטנים שמתלווים לאכזבות שבדרך?

מה החשיבות של כושר גופני עבור שחקנים מקצועיים שכל חייהם סובבים סביב ספורט, אימונים, משחקים ואפילו שעות פנאי ספורטיביות?

מה משמעות התפקיד של הקפטן, האם כל אחד מתאים, ומה חשוב יותר כישורי המנהיגות שלו או הביצועים על המגרש? אז מי לובש את הסרט?

כשפונים אלינו בלעוף ומחפשים מאיתנו עזרה נקודתית שתסייע כמו במטה של קסם, אנחנו מסבירים שתהליכים פסיכולוגיים לוקחים זמן, להבנה, להפנמה. זה תהליך. כשמבינים את זה, יותר סלחניים לזמן. חבל שזה לא קורה כך במקומות החשובים באמת

גם אם אתם לא אוהדי כדורגל, בטוח שמעתם על המשחק עם התוצאה שלא תאמן עם ברצלונה ופריז סן ז'רמן השבוע.זה מה שקורה כשיש ארוע היסטורי בספורט

למה כל כך קשה לנו לקבל הפסד? ובעיקר עם איך שזה גורם לנו להסתכל על עצמנו. האוייב שבפנים

זה נושא שחוזר על עצמו, בספורט ובעסקים, האם נכון לנהוג בין כל חברי הקבוצה בשווה או בשונה. מה נכון לקבוצה? מה נכון לפרט ואיך מתנהלים בתוך הסיטואציה הזאת?