המתוק יותר מתוק אחרי החמוץ

השותפה העסקית שלי יצאה ללקט פטריות. שלושה ימים לפני, ישבה מול המחשב וחיפשה מידע על פטריות, מה אכיל, מה רעיל, ומה אפשר לבשל איתם. היא התרגשת מהארוע, כאילו עשתה זאת לראשונה בחייה. זאת הפעם הראשונה שכל המשפחה הולכים ללקט יחד, לא עשינו את זה מאז הילדות. היא הסבירה.

ביום שבת, אי אפשר היה לתפוס אותה, מדד ההתרגשות היה בשיאו. עשר דקות של שיטוט, וכבר קיבלתי תמונה של פטריה גדולה ויפה, אורנית. אכילה. ואיתה מתכון למרק פטריות משובח שהיא עומדת להכין. שעה מאוחר יותר, מצאתי עצמי בשיחת מוטיבציה, מעודדת אותה להמשיך ולחפש כי זה שלא מצאה שום פטריה ליד אף עץ אורן, לא אומר שאין פטריות בכל היער.

ושוב הגיעה שיחה, הפעם עם צהלות מסביב, נמצא מרבד של חמש!! פטריות. זה היה ממש משעשע כל הדיווח החי מהשטח. הרגשתי שותפה למאמץ. הפעם לא היו לבטים לגבי ההמשך, היא עודדה את המשפחה להמשיך ולחפש כי מתוך עשרה עצים בלי פטריות יהיה אחד עם פיטריה והוא החשוב.

ביום ראשון כשליאור, שחקן כדורסל צעיר, הגיע לפגישה, הוא סיפר לי שהוא תותח על באימונים ולא מגיע לשמונים אחוז מזה במשחקים. זו טענה שכיחה שמאפיינת ספורטאים רבים. מסתבר, באופן די גורף, שבמשחק, בו אנחנו נמדדים בצורה ברורה, קשה לנו יותר עם האפשרות שנעשה טעות , מה שגורם לנו להמנע פעמים רבות מדברים הנתפסים סביבתית ואישית כטעויות כמו, איבוד כדור, החטאה לסל וכו. אותן פעולות שניתנות למדידה ויש למבצע אחריות על הצלחתן.

זו גם הסיבה שפעמים רבות שחקן יעדיף למסור במקום לזרוק לסל כי "אז אין החטאה".

זה נכון, אבל זו לא הגישה המנצחת. כל כדורסלן עבר מצליח, יגיד שלהחטאות יש חלק חשוב מאוד בהצלחות. וכל שחקן חייב ללמוד לחיות בשלום עם החטאות. וכשיצליח להתמודד רגשית עם החטאות, יהיה ספורטאי טוב יותר.

וחשוב מכך, הקליעות טעמן כל כך מתוק, דווקא בגלל שיש גם החטאות. הרי אחרת הסל יכול היה להיות בגובה מטר וכולם היו קולעים תמיד….ויותר מזה, אם כל קליעה היתה בפנים, הוא היה מאבד את הענין במשחק, וכך כל הספורטאים.

סיפרתי לו על ליקוט הפטריות, אם היו מוצאים פטריה מתחת לכל עץ, כל הארוע לא היה כל כך חגיגי. עצם החיפוש שמדי פעם נושא פרי הוא שמשאיר אותנו בעניין.

להצלחה יש כח כי היא לא מובטחת ותמיד באה לצד רגעים לא מוצלחים.