השתקפות בהצלחת אחרים

נודה או לא נודה, כולנו אוהדי ספורט. יש את המצהירים, אוהדי הכדורגל המושבעים, ויש את המכחישים, אילו שרק בימי האולימפיאדה יוצאים מהארון. התקשורת מתמלאת במידע, ואף אחד לא יכול לחמוק ממנו.

אולימפיאדת ריו התחילה רק לפני שבוע ובארץ כולם מלאי ביקורת קשה. הכותרות זעקו כשלון, וכמעט כולנו הורדנו ראש. זה לא משנה שבימים שבשגרה אין לנו מושג מי הם הספורטאים המובילים בארץ, מה ההישגים שלהם ועם אילו קשיים הם מתמודדים בדרך לאולימפיאדה. מה שמשנה לנו זה שיביאו לנו כבוד, מדליה.

ולפתע, הגיעה הצלחה, הצלחונת, נקודת אור חלושה בים של אכזבות גדולות. והתקשורת החלה לחגוג ואיתה כולנו יחד. כולנו אוהדי ספורט. כולנו פטריוטים. יש מדלית ארד, אפשר לנשום לרווחה. למה זה כל כך משנה לנו?

בגלל השתקפות בהצלחת אחרים. זהו מושג פסיכולוגי המסביר כיצד ההערכה העצמית שלנו מושפעת על ידי אינדיבידואלים וקבוצות שאיתם אנו מזוהים. אנשים לעיתים קרובות משתקפים בהצלחת אחרים על ידי השווצה בקשרים שלהם לאחרים מצליחים.

כבר ב- 1976 צוות חוקרים בראשות רוברט סיאלדיני הצביע על השתקפות בהצלחת אחרים בקמפוסים ובקולג'ים בארה"ב. בבקרי יום שני אחרי משחקי פוטבול, הם ספרו את מספר חולצות בית הספר שלבשו בקמפוס, ומצאו שיותר מהן נלבשו אם הקבוצה ניצחה במשחק שלה בשבת שקדמה לזה. למעשה, ככל שגבולות הניצחון היו גדולים יותר, כך יותר אנשים לבשו את חולצות הקבוצה.

הסבר לממצאי המחקר יתן להם נופך הגיוני. בתהליך פנימי, לא בהכרח מודע, אני חש חלק והזדהות עם הגוף המצליח. אם הוא טוב, חלק מהתכונות מיוחסות גם אלי. אני מוצלח, מתגבר על כשלונות ומרגיש טוב יותר עם עצמי. כמובן שאצל אוהדי ספורט "עמוקים" התופעה נכונה גם לצד השני, חווית הכשלון מפעפעת פנימה. תופעת ההשתקפות באחרים יכולה להסביר את פרץ הפטריוטיזם שאנו חשים גם כשאיננו חלק מהמעגל בשוטף, אבל הופכים לאוהדים ברגעי ההצלחה כמו עם דנה אינטרנשיונל בויוה לדיוה.

התנהגות זו נראית הפכפכה, אבל היא עקבית ויכולה להסביר גם את רגשות ה"מניה דיפרסיה" שאנו חווים כשיש כשלונות או הצלחות.