כמו בסרטים, לא תמיד הטוב מנצח

אחד המערכונים הטובים ביותר שנכתבו בנושא לדעתי, נקרא, 'תרוצים' והוא נכתב והוצג על ידי מתי כספי הגאון.
במערכון, מראיין כתב ספורט את מאמן מכבי שיצא הרגע ממשחק כדורסל לספר על המשחק:
המאמן:
א' – השחקנים נותנים את הנשמה שלהם במשחק, יש חברה עם הקרבה עצמית כזאת שאני לא מאחל לאף שחקן יריב לעמוד מולם.
ב' – הם מתאמנים שישה ימים בשבוע אחד כולל שבתות.
לכל שחקן יש מאמן אישי, שעובד איתו על זריקות עונשין וקליעות שלוש.
ג' – הביאו פסיכולוג שהוא גם מהפנט מחוץ לארץ.
ד' – ההנהלה לא חוסכת באמצעים, ואם יש לשחקן בעיה נפשית, טכנית, כספית או נחושת, תכף ומיד יעשו מאמצים כדי לפתור את הכל על הצד הטוב ביותר.
ה' – היי, הקשיבו לי.. יש לנו קהל אוהדים נהדר, הם מלווים אותנו לכל ובכל משחק, וגם אם זה משחק רדיוס, והם יודעים להלהיב ולעודד גם במצבי לחץ וכל הכבוד להם.
אז אני רוצה לסכם ולאמר, שאם יש לנו שחקנים כאלה, מאמן כזה, הנהלה שכזאת, ואוהדים כאלה, תמיד ננצח.

המראיין: אז למה הפסדתם היום?

המאמן: כי הם שיחקו חרא!

(תרוצים- מתי כספי- שירים במיץ עגבניות, הד-ארצי 1990)

אתם מבינים? מטרתם של ספורטאים השגיים היא אחת. לנצח. זה שם המשחק. הם יכולים להגיע לתחרות אחרי אימונים מפרכים, כשהם בשיאם מלווים בצוות מעולה שתומך ומריץ אותם קדימה. להיות באמת בעלי היכולת הגבוהה ביותר שקיימת כרגע על פני כדור הארץ ועדיין לא להצליח להגיע למקום הראשון.

העניין הוא שהניצחון הוא יחסי. תמיד. והוא מורכב ותלוי בהרבה גורמים. ולפעמים גם קבוצה שמגיעה מוכנה לתחרות ונותנת את כל כולה, תפסיד, כי ברגע הנתון של המשחק היא שיחקה פחות טוב.

הסיבה לכך, היא שהביצוע הספורטיבי מורכב מהרבה גורמים שונים, מהרבה יכולות. הפער בין האימונים לתחרות יבואו לידי ביטוי בכל אחד מהגורמים. המכלול עלול להוביל בסוף להפסד.

לדוגמא, גם הספורטאי הטוב בעולם שהגיע הכי מוכן לתחרות, יכול ברגע הכי קריטי לאבד ריכוז ולהפסיד ביוקו את המקום הראשון. כלומר, הוא אכן מצויין אך ברגע הקריטי של התחרות הוא מבצע פחות טוב אפילו לשבריר שנייה.

כך יוצא שהמנצח בתחרות הוא לאו דווקא הכי טוב והמפסיד לא בהכרח פחות טוב מזה שהצליח.

זה נכון שהמטרה הגדולה היא להיות הכי טוב ולנצח בכל התחרויות, אבל אל תשכחו שתמיד יהיה מישהו שירצה לעקוף אתכם.