פסיכולוגיה בספורט ובחיים

מניפולציה זו סוג של השפעה חברתית בה אדם מנסה לשנות תפיסה או התנהגות של אדם אחר באופן ערמומי ולא ישר

אף אחד לא אוהב להתאכזב, אבל כולנו חווים את זה מתישהו, ובסוף גם זה עובר

איך מאמנים קבוצה שהכוכב בה דומיננטי מדי ולוקח את ההובלה?

עם מה אנחנו מבוחרים לצאת מהמשחק, מה ממשיך איתנו הביתה מה נשאר על המגרש?

ההגדרה המילונית למושג "פרספקטיבה " מתחלקת לשניים:
נקודת מבט ממרחק בזמן או במקום. "עם השנים הפרספקטיבה שלי השתנתה" או אשליית עומק ומרחב ביצירה דו ממדית

איך הלב שלנו לא מתעייף, כל היום מפמפם דפ החוצה, לוחץ בכל הכח שכולם יקבלו את מה שהם צריכים.

יכולת ספורטיבית מולדת יכולה לקדם אותך רק עד נקודה מסויימת בחיים, כדי להיות ספורטאי אמיתי, תצטרך לעבוד עליה ולשפר אותה.

על פניו הכל מתנהל נכון. כולם לומדים את השפה ומיישמים אותה. ובכל זאת אחד מהקבוצה יוצא דופן. למה זה קורה ואיך מנהלים את זה נכון?

נכון לפעמים כשאתם פועלים בקבוצה נדמה לכם שאתם עושים הכי הרבה… וסוחבים את כולם על הגב שלכם? אז יכול להיות שזה בדיוק מה שקורה בפועל

תרכשו רהיט של איקאה ובחוברת ההדרכה יהיה רשום, חברו את כל החלקים יחד, זה לא כל כך יעזור לכם לדעת מה הצעד הבא, אז למה אתם נותנים ככה הוראות לספורטאים שלכם?

למה בעצם, אותן פעולות לוקחות לנו לפעמים יותר זמן ולפעמים פחות?

זוכרים את המזרקה של אגם, שהייתה להיט בשנות השמונים? שינוי קטן במיקומך היה מספק לך הנאה מציור וצבעים שונים. אנחנו צריכים לזכור לעשות את זה יותר בחיים.

תשאלו מישהו מה הדבר שאתה הכי טוב בו, הוא יחשוב כמה רגעים וישלוף משהו אחד… בקושי. תשאלו אותו ובמה אתה לא טוב והוא ישלוף 1- דברים ברגע. למה בעצם?

כל החיים מעודדים אותנו לחלום בגדול, לרדוף אחרי החלומות ולהגשים אותם. אבל מה קורה כשהם מתגשמים ולא באמת תואמים את המציאות? מה שווה אז החלום?

למה חשוב כל כך להשתמש בכל מנעד הרגשות שלנו ולא לכוון לקצוות