אף אחד לא אוהב להתאכזב
את גלית, נערה בת 12 פגשתי בכניסה לבריכה האולימפית בווינגייט. היא עמדה שם כאילו רגליה נטעו באדמה. עיניה מחזיקות דמעה בודדת והשפתיים רעדו קלות כובשות את הבכי.
ראית מה זה? ארבעה חודשים התאמנו ועכשיו היא לא מוכנה להיכנס לבריכה!! הסבירה לי שולי, המאמנת שלה. "איך אפשר לוותר על תחרות כשיש לך סיכוי למדליה, אני לא מבינה." היא הוסיפה את תחושותיה, ובזווית העין נראה היה שגלית מעמיקה שורשים.
אפשר לעזור? הצעתי בזהירות, לא לפגוע בשולי. אבל היא מיד איפשרה וסימנה עם הראש שאציע לגלית. פניתי במבט לגלית וזו אישרה בנחישות. בואי, אמרתי ופניתי לכיוון מגרש החניה. גלית שהופתעה ניתקה מיד ממקומה והצטרפה אלי.
התיישבנו על ספסל מרוחק מעט, במקום ניטרלי ונטול איומים, ניסיתי להבין מה הדבר הזה שעוצר אותה מלעבור את הדלת. והתשובה לא אחרה להגיע, היא מפחדת לאכזב. לאכזב את שולי, לאכזב את ההורים וכמובן לאכזב את עצמה.
אכזבה היא תחושה של מפח נפש צער עצב או העדר הנאה, כאשר בעיני המאוכזב יש פער גדול בין הציפיות המוקדמות בנוגע להתרחשות מסוימת, לבין מה שהתרחש בפועל.
מספר דברים משפיעים על רמת האכזבה,
הראשון והמרכזי הקובע את עצמת האכזבה, הוא הפער שבין הציפייה המוקדמת לבין ההתממשות בפועל. לדוגמא, שחיין המצפה להשיג מדליה בתחרות ומסיים את המקצה במקום האחרון יחוש אכזבה רבה.
גורם נוסף המשפיע על האכזבה הוא הארוע. חשיבות הארוע ועוצמתו בעייני הפרט יקבעו את רמת האכזבה מצידו. תחרות ליגה מקומית תופסת פחות מקום בליבו של מתחרה מאליפות הארץ.
גם ההרגל של הספורטאי משמעותי לעוצמת חווית האכזבה האפשרית, ספורטאי שרגיל לשבור שיאים ולזכות במדליות יחוש אכזבה גדולה במידה ולא יצליח. אנו רואים זאת רבות אצל בני נוער מתבגרים שבצעירותם שפרו תוצאותיהם בקלות אך בבגרותם הדבר קשה יותר.
האכזבה היא רבה שכן המטרות לא הותאמו לגיל המתקדם.
משתנה נוסף הוא הסיכוי, שפועל ביחס ישיר. במקצים בהם משתתפים רבים נמצאים בזמן טוב משלך, אתה תחוש פחות אכזבה אם לא תצליח כי ציפו ממך להיות במקום נמוך. לעומת מקצה בו אתה מדורג גבוה והסיכוי להצלחה הוא רב.
משתנה אחרון שרלוונטי לחווית האכזבה הוא ההשוואה לאחרים כלומר מידת ההצלחה והכשלון של האחרים במשימה. בספורט ובחיים בכלל אנו משווים עצמינו הרבה מאד לסובבים אותנו. אם מתחרה שלי גם הוא לא הצליח תחושת האכזבה תהיה נמוכה יותר, לעומת מצב בו אני כשלתי והוא יעשה שיא אישי.
אכזבה היא חלק בלתי נפרד מעיסוק בספורט תחרותי. הבעיה היא שהרבה פעמים ספורטאים מפחדים בעיקר מחושת האכזבה עצמה, על אף שבעבר כבר התגברו עליה.
זכרו, אתם מכירים את ההרגשה, היא לא נעימה אך אתם תמיד מתגברים עליה. אין לכם ממה לפחד. רק עמידה מולה תחשל אתכם.
אהבתם? שתפו את הפוסט:
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות
