ספורט וחינוך

לתת לילדים לשחק, לא ללמד אותם מה נכון ולא נכון, לא להכניס להם את אלמנט התחרות, פשוט לא להפריע להם

האם יש מקום לפשרה בעולם הספורט ההישגי?

על היכולת לזהות את האנרגיה שנמצאת סביבנו ולדעת להשתמש בה לטובתנו

למה כל כך חשוב להכיר תודה לצד השני, למה חשוב לבטא את התודה ולמה חשוב שיודו לנו

על האחריות שלי והסמכות של המאמן

טו בשבט מגיע וכשכולם מדברים על צמחים ופירות יבשים כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה הרגע שבו מקבלים תעודה

כל אחד צריך שיהיה לו קו אדום, קו שמסמן את הגבולות שלו ואליו. קו שהוא לא יחצה, קו שלא ייתן לאחרים לחצות

כמה פעמים שמעתם את המשפט "זה הכל בראש" אבל כשאנחנו כועסים, זה בבטן! מה אפשר לעשות עם הכעס?

הוא אמר לי, ואני אמרתי לו, הוא אמר לי, ואני אמרתי לו, מה אמרתי לו, שהוא אמר לי, אמרתי לו… הכל בווטסאפ.

כמה פעמים הרגשתם שמשהו גדול עליכם ובבואכם לעשותו, אכן הוכיח עצמו הדבר, וכשלתם

שאתם פוגשים אדם חדש המוח רץ הרבה יותר מהר מכם וכבר מביא סט מחשבות שיפוטיות כנגד העומד מולנו

כולנו משתמשים בשקרים, זה מערך ההגנה שלנו, זו מניפולציה שאנו מפעילים על הסביבה להשיג דברים ולנהל את החיים. זה בסדר לשקר, אבל לא בסדר לחיות את השקר

חינוך גופני, יש לו חשיבות בכל מני היבטים, האחד ללמד את הדור הצעיר להמשיך ולהניע את הגוף בפעילויות ומשחק, האחרת ללמד יחסים ותחרות

כשהדמות הסמכותית מאבדת את זה לרגע…

האם קיים מצב שבו טובת הקבוצה/ הכלל, עדיפים על טובת הפרט?