כעס = כוח מתפרץ

כל מי שצפה במשחק של יעל לאחרונה ראה בבירור, יעל כועסת במשחק הטניס כל פעם שהסרב שלה בחוץ. היא מעיפה מחבט, מקללת את כל העולם וממש מביישת את עצמה. הוריה פנו אלי בבקשת עזרה, היא הורסת לא רק את המחבט היקר בכל פעם, אלא גם את המשחק שלה. הכעס מזיק לה וצריך לעצור את זה!

אתה באמצע משחק כדורסל, שחקן אחר חוטף לך את הכדור ואתה מתחיל לכעוס, על עצמך, על השחקן החוטף, על המאמן, כל הגוף נכנס לדריכות, מרגיש שהלב פועם בחוזקה, השרירים מתקשים, המוח לא מצליח לתפקד כרגיל ואתה עוד רגע מתפוצץ…

איך קורה שאירוע קטן לכאורה מצליח להכעיס אותנו ולערער את כל האיזון הנפשי והפיזי שלנו? למה זה קורה ? והאם זה מועיל או מזיק לנו?

הכעס, בדומה ללחץ הוא מנגנון הישרדותי עתיק במוחנו בעל מטרה מאד חשובה ומשמעותית – לפרוץ מכשול שעומד בדרכנו. ברגע שאנחנו מזהים סוג של מכשול מוחשי או מופשט, המוח נכנס לפעולה מיידית על מנת לתעל את כל מערכות הגוף להתמודדות עם המכשול ככוח מתפרץ.

המוח משחרר חומרים כימיים המעלים את רמת הסוכר ומייצרים אנרגיה, פעימות הלב מתגברות ולחץ הדם עולה, כתוצאה מכך אנחנו מסמיקים, ומשחררים הורמונים כגון אדרנלין ונוראדרנלין. ובחלוף תחושת הסכנה/ מכשול, הגוף מבצע הכנה לקראת מנוחה.

הבעיה מתחילה כשהמוח מפרש דברים כמכשול מהר מידי או שלא ניתן להתמודד עם המכשול בצורה טובה באותו הזמן ולכן הכעס מתפרץ בצורה לא טובה ושלילית.

הפרשנות הזו נובעת בין היתר מתהליך חינוכי סביבתי שאומר שלכעוס זה לא בסדר.

אז מה אפשר לעשות?
ראשית, לתת לכוח המתפרץ לצאת ולא לעצור אותו בפנים, אך בצורה חיובית למשל: שמירה חזקה על היריב, לרוץ יותר מהר על המגרש, להוציא את העצבים על שק אגרוף או כדור לחץ וכו'.

במידה וזה לא ניתן, מומלץ לשדר למוח כמה שיותר מהר שהמכשול הוסר או שהוא לא באמת קיים על ידי הרגעת הגוף בעזרת טכניקות נשימה ודמיון מודרך.

ובכלל, להבין שכעס הוא לא בהכרח דבר שלילי. כעס הוא רגש לגיטימי. נצלו אותו לטובה, שחררו אותו ושפרו את הביצועים המתפרצים.