נשים זוכרות רגשות, גברים ממשיכים הלאה
אודי מאמן כדוריד. היה שחקן מצוין בצעירותו, לימים הפך למאמן. יצא שבמשך שנים עבד עם גברים, ולפני שלוש שנים התחיל לאמן קבוצות של נשים. אודי הביא עימו עקרונות רבים לעבודה הן מהיותו שחקן והן מעבודתו עם ספורטאים. הוא הביא את השחקניות שלו למקומות גבוהים. דרישה למצויינות, ותמיד התייחס במלוא הרצינות והמקצוענות לעבודתו.
בתקופה האחרונה שם לב שיש איזה מרמור, לא ברור ולא קבוע אבל שחוזר על עצמו, כמו רחש מתחת לפני השטח שמדי פעם מוציא את הראש וחוזר חזרה פנימה. ומיד קבע פגישה להתייעץ.
אודי איש אינטליגנטי. עם מודעות עצמית גבוהה, מוכנות גבוהה ללמידה ובעל אינליגנציה רגשית גבוהה. אין ספק שהוא האדם שמתאים לעבוד עם נשים. קשוב, מתעניין, אוהב ויודע את "השפה הפסיכולוגית".
כשהתחלנו לפשפש בארועים אחרונים, אודי ציין כי יש לו לפעמים תחושה שהבנות מנהלות זיכרון סלקטיבי. והן לוקחות מקרה אחד, לרוב שלילי שארע לאורך האימון ואיתו הן הולכות הביתה.
"אני יכול כל האימון להחמיא למישהי, אבל אם בסוף האימון היתה לי ביקורת, היא תרד מהמגרש עם פרצוף חמוץ. ובכלל, כל דבר שנאמר נלקח באופן ממש אישי שאני משתגע מזה. אני עובד, אכפת לי, אני מעיר הערות ענייניות, והן נעלבות לפעמים וזה לא ברור לי בכלל, הן לא יודעות להפריד את האישי והמקצועי, מה אנחנו בגן?"
צחקתי בקול, מבינה בדיוק על מה הוא מדבר ומזדהה עם שני הצדדים.
ראית פעם איך בנים משחקים? בפארק בששי אחר הצהריים, באימונים בקבוצה, ואפילו מטקות בים? הם מוציאים את כל הרגש במשחק, עצבים, קללות, איומים, חיבוקים, שמחה לאיד… אבל ברגע שנגמר המשחק, יוצאים משטח התחרות והחברות ממשיכה ונשארת מעל הכל.
אצל נשים זה לא ככה בדרך כלל. נשים מתפקדות מתוך מקום יותר רגשי. הן משקיעות המון רגשות בספורט, כמו גברים, אבל הן, בניגוד לגברים, ממשיכות לעבד את המידע של האירועים השונים שהתרחשו במהלך המשחק והולכות עם הרגשות הביתה. מסכמות לעצמן מה היה צריך להתנהל אחרת, מה הן אמרו, מה נאמר להן על ידי מי ומתוך איזה מניע. קשה להן להשאיר את מה שקרה במגרש, על המגרש, זה הולך איתן הביתה.
יש לזה כמובן צד חיובי וצד שלילי, כמו גם להתנהלות הגברים.
קח לך מטאפורה לעבוד איתה, ונסה להציע לבנות בצאתן מהמגרש לכבות את מתג הרגש, ולהדליק אותו שוב באימון הבא. ותנסה לא לקחת באופן איש את ההעלבויות שלהן. תזכור ש"ככה הן עובדות, רגשית". תקפיד לחייך אליהן בסיום האימון ולהזכיר להן שזה רק אימון.
אהבתם? שתפו את הפוסט:
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות