ממשיכים כשכואב?

כשדנים בגורמי המוטיבציה השונים לפעילות גופנית, אלו שעולים ראשונים הם לרוב הרצון לרזות ולהראות טוב, להיות בריא ולהוציא אנרגיה. המוטיבציות מגוונות אך על אחת מהן קשה לנו לדבר עם אחרים או אף להודות בפני עצמנו.

אנשי אינדיור הם אנשים שאוהבים כאב. למי שלא מכיר את התחום זה עשוי להישמע אולי נורא פסיכולוגיסטי או אפילו מתנשא, אך לא רק שזה נכון, יש באופן הביטוי הזה של כאב היבטים חיוביים. חיוביים? אם נבין את המנגנון של עונג זה נוכל להרוויח אימונים טובים יותר ותוצאות טובות יותר.

ישנם סוגים שונים של כאב; במובן הרפואי, מדובר על תחושת אי נוחות פיזית הנגרמת כתוצאה מדחפים עצביים המשדרים למוח שדר על פגיעה ברקמות הגוף. במובן הנפשי הכוונה לתחושת סבל או צער רגשי.

כשאני מדברת על כאב של ספורטאים אני מדברת על הפרשנות שהם נונתים לתחושת הכאב הפיזי. נסה לדמיין לעצמך את המצב הבא: אתה חוזר מאימון ארוך ומייגע. מצליח לשתות כוס מים ומתיישב על הספה בסלון לנוח רגע לפני המקלחת. עוד לפני שהספקת להירגע קצת, הטלפון הנייד מצלצל ואתה שם לב ששכחת אותו בצד השני של החדר. אתה עושה מאמץ לקום אליו כדי להגיע למכשיר. בעודך מתרומם מהספה אתה חש כאב גדול בארבע ראשי שלך וזה ממש שורף. התגובה הבאה היא: ואי! איזה סיפוק! היה לי אחלה אימון!

דוגמא זו מנסה להמחיש כיצד כאב פיזי מתורגם לתחושה חיובית. הפרשנות שהמתאמן נותן לתחושת כאב השרירים היא שהאימון היה טוב, יעיל ואפקטיבי ולכן התחושה שהוא חש היא של התרוממות רוח (חשוב לזכור כי דווקא תכונה זו יכולה לעיתים לגרום לספורטאים להפצע כתוצאה מאימון בעל עצימות גבוהה מידי).

אם כן מה היתרון בכך?

היתרון הוא שכשאדם מבין את המוטיבציה הנ"ל ומוצא את היכולת לספק אותה בתחום הספורט הוא יכול לבנות תכנית אימונים טובה, עצימה ויעילה ובאותו זמן הוא גם יכול להגיע לתחרות בידיעה שהוא הולך לסבול ושהסבל הוא חלק מההנאה. כשאדם מודה בפני עצמו על תחושה זו הוא לא צריך לנסות "ולספר" לעצמו סיפורים על למה הוא עושה זאת, הוא פשוט עושה זאת ונהנה.