מחיר השינוי וחוסר השינוי

סמדר מתלבטת. היא ספורטאית מצטיינת ואלופת הארץ מזה שנים, בסוף שירותה הצבאי. היא כבר קצת "בסוף". מרגישה שהגיעה לשיא, לא מאמינה שתגיע לאולימפיאדה וחשה קצת שמיצתה.

הקבוצה צעירה ממנה, יש לה זוגיות חדשה ובכלל, אחרי כמעט 15 שנים בספורט היא מרגישה שהיא בשלה לפרישה. (זה קטע שבספורט תהליך פרישה יכול להתקיים בגיל כל כך צעיר….).

סמדר היא לקוחה חוזרת, כמו רבים מלקוחותיי. אני מלווה אותם לאורך שנים בהתפתחות המקצועית שלהם. בעבר הגיעה אלי, על מנת שנבחן יחד את יכולתה להביא עצמה לידי מיצוי מקצועי וצלחנו את המטרות שהעמידה לעצמה.

אני אמנם פסיכולוגית, אבל בניגוד לדעה הרווחת שהמטפל מנותק רגשית ממטופליו, אני מאמינה שיש חשיבות לחיבור הרגשי. לכן שמחתי כשסמדר הגיעה לסבב נוסף, הרגשתי שהקשר ביננו יעיל ומרתק את שתינו.

המפגש נפתח בדיון על הזכות האמתית של סמדר להתלבט ולבחון את הרווחים והמחירים מפרישה קרובה. היא כבר חשבה רבות על המחיר שיהיה לפרישה עכשיו, אך האם חשבה על המחיר שיש להישארות?

אקדים ואומר שאני מאמינה גדולה בזכות להתלבט. כשאדם מתלבט הוא משאיר לעצמו את זכות הבחירה ואת חובת האחריות בעקבות זאת. כלי חשוב להצלחה עתידית.

סמדר ידעה להגיד למה נכון לה לפרוש וידעה להגיד ממה היא חוששת אם וכאשר תעשה זאת. המחירים לפרישה נראו לה גדולים ומפחידים, משאלת זהות אישית ועד עיסוק ותפיסה איך החברה והסביבה תגיב אליה.

ראיתי את גלגלי המח שלה חושבים ושמעתי את קולות הסביבה שלה מדברת מפיה. אך האם סמדר העלתה מול עצמה את המחירים שהיא עשויה לשלם אם תבחר לא לפרוש? אם תבחר להישאר במקום שהיא מבינה כי הגיע סופו? האם בכלל אנו יודעים להבין את המחירים של הימנעות מפעולות שלנו?

המשפט שלכל מטבע שני צדדים הוא משפט שגור, אך מעניין הוא כי אנו לא תמיד מצליחים לראות את הצד האפל של המטבע, זה שנמצא בצדו התחתון. פעמים רבות זה הצד המשמעותי יותר, אולם אנו בוחרים להתייחס רק למה שנראה ברור מול עינינו.

אכן לשינויים יש מחיר, כמו לכל דבר בחיים ואנו מבינים זאת, אבל לפעמים לבחירה לא לעשות שינוי יש מחיר אפילו "יקר" יותר. אם סמדר תבחר לפרוש היא תתמודד עם השינוי והיא מסוגלת להעלות בדעתה את המשמעויות של הדבר, אך בהחלטה לא לעשות שינוי היא תצטרך לשלם מחיר יקר של השארות במקום שמיצה את עצמו, קפיאה והתנהלות בעקבות פחדים, שעמום, חוסר מיצוי מה שעלול להוביל לחוסר הצלחה במעשיה.

המחשבה שהמוכר הוא הנכון יכולה להטעות, החשש מהשינוי ומהלא מוכר מעוורת את עינינו ואנו נשארים "תקועים" במקומות לא טובים וחבל.