ללא היסוס

אורי בן 16. שחקן כדורגל מוכשר. אומרים שיש לו שליטה מדהימה בכדור. "הכדור אוהב אותו" ככה התבטא אחד המאמנים שלו. כשהוא מתאמן עם הכדור לבד, העיניים לא זזות ממנו. ממש מכשף. כשהוא מגיע לקבוצה משהו קורה שם.

הוא הגיע אלי השבוע וסיפר שהמאמן אמר לו שהוא הססן. הססן, לא פחדן, לא חלש מנטאלית, לא מפחד לא. הססן. חייכתי אל אורי. התפעלתי מהמאמן. איזו בחירה מדוייקת לתאר את הנער.

אכן אורי הססן. גם אני מרגישה את זה בחדר כשאנחנו משוחחים. אני מרגישה שיש לו מה להגיד והוא נמנע מלהגיד. זה לא שהוא מתלבט, או "לא יודע" מה דעתו, או מתעסק במה נכון לעשות עכשיו מקצועית, הוא פשוט מהסס.

הססנות איננה מצב בו האדם לא יודע מה נכון. נהפוך הוא, אתה יודע מה ההחלטה הנכונה אבל אין לך אומץ לבצע. חושש לטעות. זו אחת הרעות החולות הנפוצות ביותר בעולם הספורט. ברגע שיש חוויה של ביקורת מבחוץ, אנחנו פוגשים יותר ויותר את התופעה. צעירים כבוגרים, גברים ונשים מגיבים בהססנות. כשאני שואלת את אורי מה נכון לדעתו לעשות במצב מסויים, הוא יודע מה התשובה הנכונה. גם אז אני רואה אותו עוצר לפני שהוא אומר.

שוחחנו על כך רבות. ניסינו לתהות יחד מה זו החוויה הזו. אז זה לא נאמר מפורשות, אבל משתמע מכל דבריו שהוא פוחד לעשות טעות. משהו בחוויה שלו מפחד מחוסר שליטה בתוצאה של הדברים. גם כשהוא יודע שהמסירה המסויימת היא נכונה, או סיטואציה מתאימה לבעוט לשער, אבל הוא לא בטוח שיהיה גול או שאף אחד לא יחטוף לו את הכדור הוא יהסס מלבצע.

אורי מתאר את הקושי שלו מקבלת ביקורת וזה מביא אותו להמנעות. נמנע מלקבל כדור…חושש מטעות כשהכדור באחריותו. זה לא משנה שחברי הקבוצה סלחנים כלפיו וגם לא שהמאמן אמר לו מפורשות שהוא יקבל כל החלטה ופעולה שלו. אורי עדיין מהסס.

לא התפלאתי מדבריו המכילים של המאמן. מאמן שמספיק רגיש לבחור את המילה הנכונה לתאר את התנהגותו של אורי, לא מן הנמנע שיהיה מספיק חכם לדעת לעזור לו לצאת מהמצב.

אנחנו התחלנו "להתאמן" על הימנעות מהימנעות ועל יצירת יוזמות קטנות של עשייה כדי לשבור את מעגל ההססנות וההמנעות. אורי צריך ללמוד לחיות עם ההרגשה הקשה המלווה טעויות. כשהוא ידע זאת, הוא יעז יותר בקלות לעשות, ופחות יהסס.

אל תהססו לא להסס!!!