להסתכל מחוץ לאקווריום

עידו בן ה-15 הוא טניסאי מתבגר. הוא מתאמן כל יום ואפילו פעמיים ביום, ומתחרה בתחרויות בארץ ובחו"ל. באחת התחרויות, עידו הפסיד בסיבוב השני ליריב שמדורג נמוך ממנו. הוא היה מתוסכל מאוד, צעק והגיב באופן קיצוני. כשהלך לברזייה, סב של אחד המתחרים ניגש אליו וחייך. הוא אמר לו שהוא מקנא בו והוסיף, "גם אני שיחקתי טניס כשהייתי צעיר ואתה לא מבין כמה אני מתגעגע. היו לי שם הרבה רגעים טובים מאד ולא פחות רגעים קשים, אבל גם אליהם אני מתגעגע. אתה צריך לראות את היותך טניסאי כזכות".

הרבה פעמים כשאנחנו שקועים בתוך העולם שלנו, אנחנו שוכחים לקחת כמה צעדים אחורה ולראות את התמונה הכוללת. בתפיסה של עולם הקואצינג קוראים לזה "META VIEW" – "מבט על". אפשר לדמות את זה לאקווריום הפרטי שלנו שאנחנו שוחים בו. לכל אחד יש את האקווריום הפרטי שלו. בעבודה, בזוגיות וכמובן בעולם הספורט. אנחנו חווים את הרגשות והקשיים שיש לנו בשחייה בתוך האקווריום ושוכחים להסתכל מחוצה לו. שוכחים את עצם העניין, שהוא זה שמשמעותי.

להסתכלות 'מחוץ לאקווריום' יש שני היבטים.

הראשון קשור ליכולת לראות את הערך המוסף של אירועים, מעבר לתוצאה הרגעית שלהם. ברגעים של תסכול כשההרגשה היא שכל ההשקעה יורדת לטמיון, ושאין מוצא, חשוב לראות את החלקים הנוספים. הזכות להתמודד ולהתחרות, הרווח שיש לבניית היכולת להתמודד עם אירועים לא נעימים. בעיקר את העובדה, כי רגעים אילו מתחברים לעיסוק בתחום אהוד שמספק הרבה רגעי הנאה.

אפשר לראות את זה בצורה בולטת במשחקים קבוצתיים בשכונה, אם מדובר בכדורסל או כדורגל שהם הפופולאריים שביניהם. הרבה פעמים השחקנים מתחילים לבטא הרבה רגשות וכעסים שעולים להם, כשלא הולך לקבוצה. עם זאת, תמיד יפה לראות איך כשהמשחק מסתיים כולם מחייכים אחד לשני ומבינים כי לא הניצחון או הביצועים הם שחשובים (גם…) אלא עצם המשחק, הוצאת האנרגיה, היופי שבמשחק וכיוצ"ב.

היבט שני, ואולי חשוב מכולם הוא שפעמים רבות אנחנו עסוקים בפרטים קצת יתר על המידה. ספורטאים הרבה פעמים חווים רגעים לא פשוטים. מקצה, תחרות או משחק שבהם לא היו במיטבם. רבות אנו פוגשים ספורטאים ש"תקועים" באותם הרגעים. הם משחזרים את הזיכרון המר מהאירוע ונאחזים בו. נכון, חשוב לפרוט אירועים וללמוד על כל אחד מהם, אך חשוב מאוד לדעת לשחרר ולראות את התמונה הכוללת. ההצמדות לפרט זה או אחר, לא מאפשרת להיצמד לתהליך ומקפיאה את הדרך. כשאתה שוחה יותר מדי בכישלון, אתה נצמד לדפנות האקווריום הפרטי שלך. כתוצאה מכך, אתה נאטם, לא רואה ולא שומע את שקורה סביבך, וחושב שכל העולם הפנימי והחיצוני מרוכז ברגעים הלא טובים ההם. אפשר לסכם זאת באמירה פשוטה וחיננית: "תתקדמו".