יחסי הגומלין בספורט בין היחיד ובין הקבוצה

קבוצה חברתית מוגדרת כ-2 אנשים ויותר אשר מקיימים ביניהם יחסי גומלין יציבים ולהם מאפיינים משותפים. מאפייני הקבוצה יכולים להיות: מטרות משותפות, תלות הדדית, זיהוי קבוצתי, הכולל זהות והרגשת שייכות. בדרך כלל, הקבוצה תתרגם את מאפייני הזהות שלה לנורמות ולכללי התנהגות שעל חברי הקבוצה לנהוג לפיהם. בין היחיד לקבוצה מתקיימת מערכת יחסים דו כיוונית – האינדיבידואל משפיע על הקבוצה ובו זמנית מושפע על ידה. לדוגמה, קבוצת כדורסל תמנה בדרך כלל כ-12 שחקנים אשר להם מטרה משותפת לנצח במשחקים/לשחק כדורסל להנאתם. יש ביניהם תלות הדדית כיוון שקשה לשחק כאשר אין לפחות 2 שחקנים (אחד על אחד). קיימים חוקים ונורמות למשחק, כמו משחק ספורטיבי, ללא אלימות.

התהליכים המתרחשים בתוך הקבוצה, group processes, משפיעים עלינו בדרכים שונות ומגוונות לטוב ולרע. באמצעות הקבוצה הפרטים האינדיבידואלים מתפתחים, מקימים קהילה, חולקים הצלחות, אך עם זאת הם עשויים להגיע לדיכוי, לתסכול לאלימות ולקונפליקטים דרך סטריאוטיפים או חיכוכים פנימיים.

מאמר זה פותח סדרת מאמרים הדנים בהשפעות השונות של יחסי הגומלין בין היחיד ובין קבוצה שבה הוא נמצא בהיבט הספורט. המאמרים יתייחסו לנושא מ-3 נקודות מבט שונות:
• תהליכים קולקטיביים (collective processes) – כיצד מושפעים התנהגותו וביצועיו של היחיד, האינדיבידואל.
• תהליכים קבוצתיים (group processes) – כיצד קבוצות מתנהלות ומתפקדות. האינטראקציה בין הפרטים בקבוצה, במהלכה נבין כיצד השלם (הקבוצה) שונה מסכום חלקיו (הפרטים המרכיבים אותה).
• בין קבוצות (between groups) – מהי האינטראקציה בין קבוצות, אלו תהליכים מתרחשים ביניהן: שיתוף פעולה, תחרותיות, קונפליקט, האופן בו קבוצות מעצימות את ההבדלים בתוכן ובינן ובין קבוצות אחרות.

תהליכים קולקטיביים: כיצד מושפעים התנהגותו וביצועיו של היחיד בתוך הקבוצה וכיצד נוכחות אחרים בקבוצה תשפיע על הפרט?
קשה למצוא אדם או ספורטאי שיחלוק על העובדה כי נוכחות אחרים משפיעה על הביצועים שלו. נוכחות אחרים כוללת את חברי הקבוצה שלי, ואת המאמן או האוהדים שצופים בי. בתור ספורטאי ההתנהגות שלי והביצועים שלי מושפעים מנוכחותם.

החוקר האמריקאי, נורמן טריפלט (Norman Triplett), הבחין במחקר שערך ב-1898 כי רוכבי אופניים משיגים לרוב תוצאות טובות יותר, כאשר הם מתחרים נגד רוכבים אחרים ולא נגד השעון.
הוא קרא לתופעה זו הקלה חברתית (Social facilitation), המתארת מצב בו נוכחות אנשים אחרים מביאה לשיפור בביצוע משימות. כלומר, כשאדם או בעל חיים (נכון אפילו על תיקנים) צריך לבצע משימה פשוטה, ביצוע בנוכחות של אנשים אחרים יביא אותו לביצוע מוצלח יותר, אולם ביצוע משימה מורכבת יושפע לרעה מנוכחות אחרים.
תופעת ההקלה החברתית פותחה על ידי חוקרים שונים שנתנו הסברים אחרים לתופעה.

נוכחות של אחרים מעלה את רמת העוררות
Zajnocהסביר את ההקלה החברתית בעלייה ברמת העוררות של מבצע המשימה בנוכחות של אחרים. עלייה ברמת העוררות גורמת לעלייה בתגובות דומיננטיות – פעולות קלות, שהספורטאי מיומן בביצוען ולכן פשוטות לביצוע, אשר תוביל את הספורטאי לבצע תגובה נכונה והתפקוד והביצוע שלו יעלו. במשימות מורכבות וקשות, רמת העוררות הראשונית גם כך גבוה ונוכחות אחרים מעצימה אותה יתר על המידה. גם במשימות אלו רמת העוררות הגבוהה מביאה לעלייה בתגובות הדומיננטיות, אולם עלייה בתגובות הדומיננטיות עשויה להפריע בביצוע מטלות אלו ותוביל לתגובה שגויה ולתפקוד לקוי ובכך תפגע בביצוע של משימות מורכבות. לפי הסבר זה נוכחות האחרים מקלה על ביצוע התגובה הדומיננטית.

הסחת דעת מבורכת
הסבר נוסף להקלה חברתית הוא בקונפליקט ההסחה. לפי הסבר זה מה שמשפיע הוא לא עצם הנוכחות של האחרים אלא הסחת הדעת. על פי תיאוריה זו נוכחותם של אחרים תיצור אפקטים של הקלה חברתית רק כאשר אותם אחרים יסיחו את דעתו של הפרט מהמטלה בה הוא עסוק ויצרו אצלו קונפליקט קשבי. במצב זה הקשב שלו "נקרע" בין התמקדות במטלה ובין התמקדות בגירוי המסיח. הקונפליקט הקשבי גורם לעוררות פיזיולוגית ולעתים משפר את רמת ביצוע המטלה. כך לדוגמה, קהל מעודד עשוי לחזק ספורטאי שחש לחוץ מהתמודדות בתחרות, כיוון שבמקום למקד מחשבות וחששות בקפיצה הוא ממקד את הקשב שלו ושואב כוח מעידוד הקהל.

"שופוני"
גישה נוספת בתחום היא הצגת ה"עצמי". הפרט שואף להציג את עצמו באופן החיובי ביותר ולכן במטלות קלות ישקיע את האנרגיה שלו כדי להציג את איכות ביצועיו ואילו במטלות קשות לביצוע הוא יילחץ ויתקשה לבצען.

תיאוריית הפחד מהערכה ותופעת הבטלה החברתית
ישנה גישה הממקדת את ההקלה החברתית בנוכחות שיפוטית של האחרים ולא בנוכחות חברתית פשוטה והיא נקראת תיאוריית הפחד מהערכה. לאנשים תהיה השפעה על הביצועים שלי רק אם הם יכולים לשפוט ולהעריך את התנהגותי. כך, לדוגמה ייתכן שספורטאי לא יחוש לחץ או שיפור בביצועים כאשר בנו בן השנתיים צופה בו זאת כיוון שהוא אינו יכולה להעריך, לשפוט ולמדוד את ביצועיו.

הנקודה האחרונה הבאה לידי ביטוי בתיאוריית הפחד מחדדת את ההבנה שתופעת ההקלה החברתית היא ביצוע אישי של הפרט הניתן למדידה דרך צפייה ישירה בהתנהגותו בקבוצה. לדוגמה, בתחום משיכת חבל ישנם מספר אנשים בקבוצה אשר מושכים את החבל, אולם לפי מראה עיניים של המתבוננים מהצד, קשה למדוד את מידת ההשקעה וההשפעה של מושך חבל יחיד. במצב כזה מצאו החוקרים תופעה אחרת אשר נקראת בטלה חברתית. לפי תופעה זו נוכחות אחרים מרגיעה אותנו יותר מדיי. במצב זה, כאשר הפרט נמדד במשותף עם אחרים ולא באופן ישיר ויחידני, אז הוא פשוט עשוי להתאמץ פחות ביחס למצב בו היה מבצע את המטלה לבד.
תופעת הבטלה החברתית פוחתת במספר מקרים: בקבוצות קטנות בעלות לכידות גבוהה, כאשר אנשים מאמינים שניתן לזהות את תפקודם שלהם ויזכו בהערכה, כאשר המטלה חשובה או משמעותית למבצעים אותה, כאשר אנשים מאמינים שהמאמצים שלהם ספציפית חשובים על מנת להצליח במטלה, כאשר צפוי עונש במידה והקבוצה לא תתפקד כראוי.
כמו כן, נמצא כי בטלה חברתית נפוצה יותר אצל גברים ביחס לנשים ובחברות מערביות אינדיבידואליסטיות (ארצות הברית) לעומת חברות מזרחיות-קולקטיביסטיות (כמו סין ויפן).
מחקרים אלו על התבטלות חברתית הבדילו בין נשים וגברים וגילו כי גברים מתבטלים יותר מנשים וכן הבחינו בהבדלים בין תרבותיים: בני עדות המזרח מתבטלים פחות.

פרקינס (1986) פיתח מודל חברתי אשר משלב את כל הממצאים – הערכת ביצוע, קושי מטלה ואופי הקבוצה. לפי מודל זה:
• כאשר אחרים יכולים להעריך איכות ביצוע והמטלה היא קלה – הביצוע ישתפר.
• כאשר אחרים יכולים להעריך את הביצוע והמטלה היא קשה – הביצוע ירד.
• כשנוכחות אחרים מורידה את הסתברות שיעריכו את הביצוע והמטלה קלה – הביצוע ירד.
• כשנוכחות אחרים מורידה את ההסתברות שיעריכו את המטלה והמטלה קשה – הביצוע ישתפר.

לסיכום, הקשר בין ביצועי ספורט ובין נוכחותם של אחרים, מתחרים וקהל כאחד, הוא ברור. הנושא מורכב, אך חשוב להתייחס אליו בתהליך האימון וגם במצבי תחרות. יש לזכור כי הסביבה הישירה והעקיפה משפיעה על הביצוע, באופן מודע ולא מודע.
במאמר הבא נתייחס לתהליכים קבוצתיים ונדון כיצד קבוצות מתנהלות ומתפקדות. האינטראקציה בין הפרטים בקבוצה, במהלכה נבין כיצד השלם (הקבוצה) שונה מסכום חלקיה (הפרטים המרכיבים אותה).