הערה מקדמת

ערן הוא מנהל מכירות בחברה לא גדולה שנמצא אצלי בליווי. אנחנו נפגשים מזה מספר שבועות ויחד אנחנו עובדים על שינוי החשיבה היומיומית, להגיע לתוצאות דרך חשיבה לא מקובעת. פעמים אנחנו מנתחים סיטואציות שקרו, ופעמים אנחנו בונים תסריטים עתידיים.

את השיחה השבוע התחיל בפנים רציניות. "נזפו בי השבוע… הבוס הגדול… זה היה בישיבה השבועית, ציפי, המזכירה שלו נכנסה באמצע וקטעה את חוט המחשבה שלי. היא אמרה משהו על בעיה עם איזו משאית ומרוב מהירות לא הבנו כלום"
"נו"
"וזהו. כעסו עלי"
"למה?"
"כי אמרתי לה אולי תפסיקי לגמגם ותדברי כבר."
שקט השתרר בחדר, וחשתי במבוכתו של ערן. "טוב זה באמת יכול להיות משפט מעליב… " הגבתי בעדינות.
"כן, במיוחד שיש לה בעיית גמגום". הוא השיב ואני כל כך הסכמתי עם המנהל שהעמיד אותו על טעותו. לא בגלל שהעליב את המזכירה, אלא מכיוון שהוא לא באמת קידם את הסיטואציה.

הרי להגיד לאדם צולע, תפסיק לצלוע לא באמת יגרום לו להפסיק לצלוע. אבל אם נציע לו מקל הליכה להעזר בו, אולי יסייע לו לצלוע פחות.
אני פוגשת את זה תכופות עם מאמנים שרוצים להעיר לספורטאי שלהם הערה, ומה שיוצא להם מהפה זה ציון עובדה הקשורה לתפקוד או לדרך ההתנהגות ואינה מאפשרת לצד השני לעשות שום דבר שמקדם או עוזר להם עם ההערה.

להגיד לילד אין לך יכולת לרוץ מהר, זו הערה לא טובה. יש כאן עובדה שהוא לא יכול לעשות איתה כלום ולא משנה כמה היא נכונה במציאות. אבל להציע לילד לעבוד יותר על כוח כיוון שהגיע לשיא המהירות, זו הערה מקדמת.

אם ערן היה אומר לציפי, אנחנו מבינים שיש בעיה עם אחת המשאיות, כבר נטפל בזה, וממשיך את השיחה בפורום מצומצם יותר, זו הערה שמקדמת אותם לאנשהו.

בכלל, לפני שאתם מעירים למישהו בפעם הבאה תשאלו את עצמכם האם אני עומד לקדם אותו? ואם התשובה תהיה כן, שתפו אותו בהערה המקדמת. מה הוא יעשה איתה, זה כבר עניין שלו.

תפסיקו לשלם מחיר כפול.