הספורט בחר בי ולא אני בספורט
ההחלטה של יהלי לפרוש מהספורט עוררה הדים רבים. יהלי היה ספורטאי מצטיין כבר מצעירותו וזכה במדליות בלי סוף. דווקא עכשיו אחרי סיום הצבא כספורטאי מצטיין, כשכל העולם לפניו, יהלי הודיע שהוא מסיים את הקריירה שלו.
הסביבה כעסה. האיגוד, המאמן, וגם הקולגות נשארו פעורי פה.
אותי זה לא הפתיע. אני מלווה את יהלי כבר כמה שנים, וידעתי שזה ענין של זמן עד שהוא יחליט שמספיק לו.
"איך את רגועה עם ההחלטה שלי?" יהלי שאל בתמיהה. "כולם מאוכזבים וכועסים ורק את מקבלת את זה בשוויון נפש."
אכן. הייתי רגועה. אחרי למעלה מעשרים שנה במקצוע של פסיכולוגיית ספורט, פגשתי לא פעם מקרה מהסוג הזה. ספורטאי בעל פוטנציאל אדיר בוחר לפרוש בניגוד לרצון ותפיסת הסביבה.
במקרה של יהלי, כמו גם במקרים אחרים, הרגשתי לאורך הדרך, שהספורט בחר בספורטאי ולא הספורטאי בספורט. מצעירותו יהלי נחשב לכשרון והצליח גם ללא מאמץ רב. הרבה ספורטאים סביבו עבדו קשה הרבה יותר ממנו ולא קצרו הצלחה כפי שהוא קצר. הדברים באו לו בקלות, הסביבה התלהבה וכולם טיפלו בו בכפפות של משי. כמות הויתורים שיהלי היה צריך להקריב היו מינימאליים והוא הצליח בעיקר לאור כשרונו.
שנות הילדות הסתיימו והנערות היו סבירות. השרות הצבאי כספורטאי מצטיין היו מאד כדאיות, אבל זה נגמר. יהלי ספורטאי בוגר וצריך עכשיו להתחיל ולהקריב הרבה יותר ממה שהוא רגיל כדי להצליח. כאן מתחילה הבעיה.
יהלי מעולם לא עשה בחירה אישית להיות ספורטאי על כל הכרוך בזה. יהלי 'זרם' עם הספורט ומעולם לא ביצע תהליך של קבלת החלטה עם כל האחריות והעבודה הקשה הכרוכה בזה. הוא ידע שיעשה עבודה סבירה ויצליח מאד. יהלי נכנס לספורט וזכה לאורך כל הדרך בחיזוקים ברמה מאד גבוהה, הכי גבוהה בספורט- ההצלחה. וזה ברור, כשההצלחה בטוחה אף אחד בעולם לא יוותר עליה.
אבל כיום כדי שיהלי יצליח הוא צריך להשקיע הרבה יותר. לדחות לימודים, להתפרנס בצנעה, להסתובב בעולם, לרוץ אחרי מימון. כדי לעשות זאת צריך מוטיבציה פנימית מאד חזקה. צריך לרצות באמת, עם כל הלב. צריך להיות מוכן לוותר. צריך לאהוב את העבודה הקשה ולהנות מעצם העבודה ולא רק בגלל שיש הצלחה בצד השני.
אצל יהלי, התפתחה מוטיבציה חיצונית מאד גבוהה. ללא קושי היתה תמורה. וגבוהה. נצחונות!!
חשוב מאד שספורטאי יבחר בספורט ולא שהספורט יבחר בספורטאי.
למען ההגינות אגיד שגם עבורי היה מצער שיהלי החליט לפרוש, אך אני יכולה להבין אותו.
אהבתם? שתפו את הפוסט:
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות
