אופריית האצן

זר לא יבין זאת, כלומר מי שלא רץ, לא יבין זאת, לא אחרי כדור ולא במשחק תופסת, פשוט לרוץ והרבה. ואז פתאום בשיא העייפות והקושי, כשאתה ממש כבר בקצה, אתה מתמלא תחושה יוצאת דופן שמלווה בשמחה פנימית והאופטימיות מתפרצת.
נשמע הגיוני? נשמע מופרך? תתפלאו, אכן קיים.

אופוריית האצן היא מצב פסיכולוגי המתאר תחושה של התרוממות רוח במהלך פעילות גופנית אירובית ארוכה ומאומצת ולאחריה. זו היא אחת התופעות של רגעי שיא בפעילות גופנית, המוגדרים כפעולות שנצרבות בזיכרון ומוסיפות משמעות לחיים. הן גם תורמות לתפיסה של איכות חיים גבוהה. ברגעי השיא מתגלה הלך רוח חיובי (Flow) המתאפשר כאשר מתקיים איזון בין היכולת של הפרט, כלומר רמת המיומנות שלו, ובין דרגת הקושי של המשימה.

כיצד מתרחשת אופוריית האצן?

תופעה זו מתרחשת כתוצאה מהפרשת אנדורפינים מהמוח. אנדורפינים הם חומרים כימיים המצויים באופן טבעי במוח, המסייעים לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח. הם משתחררים כאשר אנו חווים שמחה, מחייכים, צוחקים, אוכלים שוקולד וגם בפעילות גופנית מאומצת.
אצנים למרחקים ארוכים מכירים את התחושה היטב. במהלך הריצה כאשר משתחררים האנדורפינים, אצנים מתארים כי הם מסוגלים לרוץ מעבר לגבולות היכולת הנתפסת שלהם, הם חשים פחות כאב ומרגישים תחושת אושר. יש כאן תופעה פסיכולוגית המעניינת את אנשי פסיכולוגיית הספורט: המחשבה והתחושה הסובייקטיביות, מתעלות על המציאות האובייקטיבית. כלומר, האדם מאמין ברגעים אלו כי הוא יכול לבצע הרבה מעבר למה שהגוף שלו אכן מסוגל.

יש לתחושה זו אפיק חיובי של תחושה נעימה ולא רק אלא גם אנרגיה המאפשרת להתגבר על קשיים גופניים אמיתיים ולסיים אימון או מרוץ קשים. עם זאת, תופעה זו עשויה להיות מסוכנת שכן אותם ספורטאים שחווים את אופוריית האצן, עשויים לעבור את סף היכולת הפיזית שלהם ולהיפצע. כפסיכולוגית ספורט אני פוגשת לעתים תכופות בתופעה זו כמקור לפציעות אצל ספורטאי סבולת.

יש הסוברים שלתופעה זו מקור אבולוציוני. הם מתבססים על קיומם של שבטים אפריקאים שכדי לצוד חיות למאכל, משתמשים באסטרטגיה של רדיפה ממושכת אחרי הטרף לאורך מרחקים ארוכים – החיות מגיעות לאפיסת כוחות ולכן ניתן לצוד אותן בקלות רבה יותר.

כספורטאים, מעבר להסברים אבולוציוניים או פסיכולוגיים כאלו ואחרים – היו זהירים. תופעה זו דומה לשיכרון מעמקים. אני פוגשת ספורטאים מקצוענים כמו גם צוללנים והמלצתי: שמרו על גופכם כי הוא החשוב ביותר בפעילות גופנית. אל תביאו אותו למקומות שבהם תסיימו את היום עם פציעה. יעיד כל ספורטאי שעבר פציעה, שאין אימון המשתלם אם אח"כ אתה פצוע ולא יכול לצאת לפעילות.