slow food & fast food

יודעים מה ההבדל בין רשתות אוכל מהיר לבין מסעדות גורמה?

ברשתות אוכל מהיר מגישים אוכל יותר תעשייתי, את האוכל מכינים נערים ונערות צעירים, הוא מוכן במהירות, מרכיבי מזון זולים יותר ופחות מזינים והארוחה מהירה. משפחה של 6 נפשות מסיימת ארוחה במקדונלדס ב250 ₪ ובחצי שעה כולל מנה אחרונה.

במסעדות גורמה מכינים אוכל ממרכיבים שגודלו בתנאים טובים, ממוצרים יקרים, הבישול אישי, השף מקצוען המחיר יקר והארוחה לוקחת יותר זמן. משפחה תסיים את הארוחה ב700 ₪ ובשעתיים מינימום. לגבי מנה אחרונה יחשבו פעמיים….

גם תעשיית הביגוד מתחלקת ככה מתעשייה מהירה וזולה (fast fashion), עם כל המשתמע מכך. בדים זולים, נתפרים בכמויות המוניות, איכות לא גבוהה ומחיר זול. מחזיק לזמן קצר ונגיש לכל אחד ובקצה השני ה-slow fashion האופנה האיטית, בדים יקרים ואיכותיים, עובדים מקצועיים, בגדים המחזיקים זמן רב ומחיר יקר.

אז מה, מפסיכולוגיה התחלתי לעסוק בתזונה או באפנה? ממש ממש לא, חס וחלילה. לא אוותר בחיים על המקצוע האהוב הזה. אבל אני מצאת הקבלה רבה גם במקצוע שלי ובעיקר בפנטזיות שיש ללקוחות הבאים אלי או מחפשים אנשי מקצוע נוספים.

גם את פסיכולוגיית הספורט או אולי את כל התחום הייעוצי למינהו אני מוצאת כי אפשר לחלק לfast & slow כמו את תעשיית האופנה או המזון.

יש המחפשים טיפול מהיר. הם בלחץ שאגיד להם מה לעשות, יש להם משבר מוטיבציה שאמצא להם פתרון אינסטנט, קשה להם, שאגיד מילת קסם מעודדת והכל יעבור. הלוואי. הלוואי וזה היה אפשרי. אני מתה על קוסמות. ואני מוצאת שזה כמו הפנטזיה לפסיכולוגיה מהירה או לאיזה שהוא סוג של יעוץ מהיר ומוצלח.

ומאידך, יש המחפשים את העבודה העמוקה יותר. שמבינים כי אין קיצורי דרך והמילים "קדימה קדימה" הן נחמדות רק כל עוד אנחנו מנצחים. שבשביל שינוי אמתי צריך קודם כל לאבחן את מקור הקושי ואז לעזור בפתרון. שכל לקוח הוא אחר ואין מילות קסם שיכולות לעזור לכולם אותו הדבר. שרגשות הם עמוקים ואי אפשר לעשות שינוי משמעותי בדקה.

למען הסר ספק, אני בעד תהליכי עבודה קצרים, כמה שאפשר , אבל שלא יהפכו לfast food, ואחכ יסתיימו עם מפח נפש.