כשהחלום פוגש את המציאות

אתם מכירים את הקטע הזה… איזה כוכב כדורגל שכבר מזמן עבר לשחק בליגות המקצועיות בארץ או בחו"ל, עושה כתבה לחדשות השבת?
בכתבה הוא חוזר לשחק בשכונה בה גדל על 'שערים', מביאים לו את חברי הילדות שכולם היום רחוקים מהספורט, ולרגע הוא חוזר לחיות את החלום שלו בתור ילד, מספר איך היו ממציאים שערים, ומשחקים מבוקר עד לילה. בקול מעט רועד מספר לנו איך רקם את החלום שלו להיות בליגה של הענקים יום אחד ואיזה ניחוח הוליוודי מלווה במוסיקה טובה גורם לנו להתרגש עד מאוד.

כוכב הכדורגל למעשה חוזר לאהבה הראשונה שלו, יש לו חיוך מעט מבוייש, הוא מבושם בנוסטלגיה והלב באמת חוזר לפעום בעוצמה כשהוא עומד לבעוט לשער שמוטי השמן שומר עליו. הוא מנסה להסתיר את זה אבל אנחנו רואים שבעיניים נדלק ניצוץ שהספיק לכבות על המגרשים הגדולים.

תנסו לדמיין מה היה קורה לכם לו ראיתם את אהבת חייכם הראשונה מגיעה פתאום למקום העבודה שלכם, זה היה מרגש מאוד, אולי מעט לא נוח, מעלה זכרונות ובעיקר רצון גדול לחזור ולהרגיש את אותם פרפרים בבטן.

הבעיה שאנחנו שוכחים אותה מהר מדי. אנחנו מוותרים עליה יותר מדי לטובת חלומות גדולים יותר, שוכחים למה בעצם התחלנו את כל זה, כמה היא חשובה לנו, כמה אנחנו נהנים להיות איתה. וההנאה היא המפתח של כל העניין.

זה נכון גם לגבי העבודה שלכם, בטח איפשהו שם, בתחילת הדרך, חלמתם על הרגע שתגיעו להיות בתפקיד הזה שאתם תקועים בו היום, וכל החלום הזה נראה אז זוהר ומרגש, יצר לכם פרפרים בבטן והייתם מוכנים למות בשבילו (או לפחות לעבוד ממש קשה בשביל להוכיח לסביבה שמגיע לכם להגיע אליו).

והזמן חלף, ואתם התקדמתם, והחלום הישן הוגשם, והנה אתם בתפקיד הזה שחלמתם עליו, ואין בו זוהר, רק המון אחריות ומחוייבות. ואתם מתקשים לזכור מה היה בהתחלה. מאיפה הגעתם לשם וכמה אתם באמת אוהבים את מה שאתם עושים, ואיך נהייתם טובים בו בזכות עבודה רבה וקשה.

שוכחים שיש הבדל בין החלום למציאות, בחלום הכל יכול להקרות, אין יריבים אמתיים, אין קושי, יש רק הישג אחד מצויין. אבל כשהוא פוגש את המציאות, אז יש שחקנים טובים ממך, והכל נמדד בכסף, ואתה צריך להוכיח ולהביא תוצאות בכל רגע.

אז תחזרו רגע לאותו חלום, תחזירו לכם את הפרפרים בבטן, את האהבה הישנה, כי היא יכולה רק לחזק אתכם במציאות הלא פשוטה של היומיום.