hitting the wall "הקיר" בקרקע ובמים
"הקיר"- לא פעם שמעתי רצי מרתון מתארים את הקיר- תופעה המוכרת מאד בספרות המקצועית: הקילומטר ה-36, אני לא יכול יותר להזיז את הרגלים. רק לעצור, בקושי ללכת…. Hitting the Wall הקיר", תחושה של חוסר רצון וחוסר יכולת להמשיך. תאור אמיתי כאילו ממש ניצב לפנייך קיר אותו אתה לא יכול לעבור.
המאמץ הגופני הפיזי והמנטלי בריצת מרתון הוא עצום- החוויה היא של הישרדות והכאבים עצומים, העייפות קרובה לקצה ואתה חסר אונים, לא מרגיש יותר את הרגליים. כ50% מרצי המרתון תארו כי נתקלו בקיר לפחות אחת בחייהם. רבים פגשו אותו גם יותר מפעם אחת.
האם התופעה היא פיזית גרידא? האם היא ייחודית למרתון?
על המרכיב הפיזי של התופעה, אין ויכוח. אולם בשיחות שערכתי עם ספורטאי סבולת רבים בקשתי שיתארו לי גם את המטרות וההכנה המנטאלית שלהם לתחרות, וגם את המחשבות שעברו להם בראש לפני ההיתקלות "בקיר" וכשנתקלו בו.
בתשובות בלטו מאוד מספר תופעות:
1. הצבת המטרות של הספורטאי הייתה לקויה. תכנון הריצה לא היה טוב וחלוקת משאבי תשומת הלב לא הייתה הנכונה.
2. הספורטאים הכירו את תופעת הקיר ו"חיכו" לה.
3. מחשבות שליליות רבות מילאו אותם טרם ההגעה לקיר וכשפגשו אותו, הם לא הצליחו להתמודד ולסלק אותן.
יש כאן תופעה של נבואה המגשימה את עצמה. מעבר לחלק הפיזי האמיתי, יש כאן מרכיב פסיכולוגי אדיר. ההסבר לכך הוא שרבים מהרצים שהצליחו להתגבר על הקיר עשו זאת לאחר עבודת בית והכנה מתאימה למפגש עם הקיר. אותם אתלטים אפילו הצליחו להגביר את קצב הריצה כשראו את קו הסיום. היכן הסתתר כל הכוח 6 קילומטר מאוחר יותר? האין זה "בראש שלהם" גם כן?
אני פוגשת את תופעת הקיר גם אצל ספורטאים שמבצעים משימות קצרות בהרבה. שחיינית 100 מטר פרפר תארה באזני את חוסר היכולת להוציא את הידיים מהמים ב-3 התנועות האחרונות. "ב- 15 המטרים האחרונים אני מתאבנת". כשבחנתי איתה את התופעה ביתר פרוט היא אמרה שהיא ממש לא מצליחה לגרוף את המים, "הידיים כבדות".
הדבר מאד שונה בין אימונים בהם התופעה לא מופיעה (גם בשל פחות מאמץ) לבין תחרות בה המאמץ הגופני אדיר וההתחמצנות עצימה. אולם גם בבדיקת רמת חומצת החלב בדם לא התגלו תופעות מוקצנות. כלומר- הפעם הראשונה שהספורטאית נתקלה בקיר זה היה מאד אמיתי ופיזי, אולם אחר כך כבר הייתה קיימת ציפייה (מודעת או שלא) לכך שהקיר יגיע.
ה"קיר" אמיתי, אך בעיקר פסיכולוגי. כדי להצליח לחצות אותו, הוציאו אותו מהראש שלכם (באמת) והסיטו את הקשב החוצה. שימו לב לנוף ולסיום המתקרב ואל תשקעו רק בעייפות ובכאב. הקשיבו לקצב הפנימי שלכם ואל תתנו לעצמכם להיכנע לאמונה שגויה שפיתחתם.
הקיר הוא בעיקר פסיכולוגי.
אהבתם? שתפו את הפוסט:
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות
