דיבור עצמי 2

כפסיכולוגית ספורט ותיקה, אני יודעת שאפילו אם אתרום לשיפור קטן בביצועים של הספורטאי, זה דבר מאוד משמעותי שעשוי להקנות לו יתרון מול היריב ויעשה את ההבדל בין ניצחון להפסד. טכניקת השימוש בדיבור העצמי היא אחד הכלים המוכחים שפסיכולוג הספורט מקנה לספורטאי שכן נמצא קשר חיובי בין דיבור עצמי ובין שיפור מיומנויות וביצועים בקרב ספורטאים חדשים ומנוסים כאחד ובכל הענפים כולל הענפים הקבוצתיים.

דיבור עצמי בספורט
דיבור עצמי הוא מנגנון שעוזר לנו לעבד את העולם ואת הבחירות שאנו עושים "בלב" ו"בראש" תוך שימוש במילים, לפעמים בקול רם ולפעמים בדיבור פנימי.
אצל ספורטאים דיבור עצמי משמש כלי במגוון הטכניקות של אימון מנטאלי הנהוגות בפסיכולוגיית ספורט – מטרתו לכוון את פעולות הספורטאי לתוצאה הרצויה באמצעות שינוי דפוסי המחשבה באופן שעשוי להוביל לשיפור הביצועים ולרכישת מיומנויות חדשות בתחום. הדיבור העצמי מהווה אות/סמן קוגניטיבי וגורם לספורטאי להגיב אליו ולשנות את ההתנהגות.

מה אנחנו יכולים לומר לעצמנו?

ניתן לחלק את הדיבור העצמי ל-2 סוגים עיקריים:

<!–[if !supportLists]–>1. <!–[endif]–>דיבור עצמי מוטיבציוני שמתמקד בהיבטים של בנייה והעלאה של הביטחון העצמי, העלאת העוררות וויסות חרדה. למשל, "קדימה אני יכול", "אני סומך על עצמי", "אני יודע למה אני מסוגל", "בפעם הבאה אצליח יותר".

<!–[if !supportLists]–>2. <!–[endif]–>דיבור עצמי קוגניטיבי של הוראות שמתמקד בהיבטים של טכניקה, אסטרטגיה, שינוי הרגלים, תיקון שגיאות, ביצוע מיומנויות מוטוריות. למשל, "עכשיו אני חובט מדויק", "אני מתרכז וזורק בקשת", "להמשיך לפדל בקצב קבוע, "אני מתרכז ובועט ימינה".

הדיבור העצמי מתחלק ל-4 מרכיבים עיקריים:

תוכן הדיבור – דיבור חיובי או שלילי של הוראות או על הדובר, במקרה שלנו הספורטאי.

אופן הדיבור – מהי נימת הקול? בקול רם או ללא השמעת קול.

זהות הדובר – שימוש בגוף ראשון או שני, לשון זכר או נקבה.

מבנה – מילים בודדות, ביטויים או משפטים שלמים.

רוב הספורטאים משתמשים בדיבור עצמי חיובי בקול רם או בדיבור פנימי ומקוצר באמצעות מילות מפתח. במחקרים נמצא שספורטאים גברים וספורטאים בספורט קבוצתי משתמשים בדיבור עצמי שלילי בקול רם ובאופן חיצוני יותר מנשים ומספורטאים בענפים אישיים.

מתי דיבור עצמי נמצא אפקטיבי?

מחקרים שונים מראים כי דיבור עצמי יותר אפקטיבי כאשר מתרגלים ומיישמים אותו גם באימון מאשר ולא רק בדל"ת אמות. השימוש בדיבור עצמי יכול להתבטא באופן מיידי בלמידה ולכן הוא אפקטיבי במיומנויות נלמדות חדשות. כמו כן, דיבור עצמי נמצא יותר יעיל במשימות ממוקדות הדורשות דיוק, קואורדינציה וביצוע מאשר משימות כוללניות הדורשות יכולות של כוח וסבולת. נמצא עוד כי דיבור עצמי הוראתי יותר אפקטיבי עבור משימות ממוקדות מאשר דיבור עצמי מוטיבציוני. בנוסף, מחקרים מראים כי מעבר לדיבור עצמו קיימת חשיבות גם לאמונה בדיבור כטכניקה לשיפור ביצועים. לדוגמה, דיבור עצמי חיובי נמצא כמשפר כוח סבל וביצועים בשחקני כדורסל. בטניס נמצא שדיבור עצמי הוראתי, המחולק ל-4 שלבים של הוראות בחבטות "forehand" ו"backhand" הביא שיפור משמעותי בביצוע של חבטות אלו.

מדוע ההכוונה המקצועית היא קריטית?

חשוב לציין, כי היותו של הדיבור העצמי סמן, תכנית או אסטרטגיה תלויה בצרכים האישיים, המקצועיים והמשימתיים של הספורטאי. מכאן, שלא ניתן לתת הנחיות איזה דיבור עצמי מתאים לספורטאים באופן כללי. דיבור עצמי משפיע בדרכים שונות על בני אדם שונים והוא מושפע גם מהסיטואציה שבה נמצא הספורטאי. למשל, ייתכן מצב שדיבור בעל תוכן שלילי כמו "אתה לא מתאמץ מספיק", תהיה לו השפעה חיובית על ביצועי ספורטאי מסוים והוא ידרבן אותו להתאמץ יותר, בעוד שעל ספורטאי אחר ההשפעה שלו תהיה שלילית והוא עשוי "להוריד הילוך".

ישנם גורמים בסביבתו של הספורטאי אשר משפיעים על הדיבור העצמי שלו, למשל, מידת החרדה לפני תחרות וההתפתחויות השונות בזמן התחרות נמצאו כמשפיעות על דיבור עצמי, במיוחד דיבור עצמי שלילי.

אחרים משמעותיים לספורטאי כמו חבריו לקבוצה, ההורים ובמיוחד המאמן, נמצאו גם הם כמשפיעים על דיבור עצמי. המאמן באופן התנהגותו, האמרות שלו ומידת התמיכה שהוא מספק, קשורים לדפוסים ולתוכן החשיבה של הספורטאי ומובילים לדיבור עצמי שלילי או חיובי. למשל, מאמן שמרבה לצעוק ולגעור בספורטאי, עשוי לגרום לחשיבה שלילית של הספורטאי על עצמו.

לסיכום, על מנת להשתמש בטכניקה המנטאלית של דיבור עצמי יש צורך לערוך התאמה של הדיבור העצמי לכל ספורטאי באופן אינדיבידואלי. התאמה זו יכולה להיעשות על ידי הספורטאי, המאמן או פסיכולוג ספורט. בין היתר צריך לקחת בחשבון את ביצועיו של הספורטאי, אישיותו, הסביבה שלו ועוד. לאחר מכן יש לתרגל את הדיבור העצמי בזמן האימון וגם בזמן תחרות ודרך ניסוי וטעייה לבדוק את מידת התאמתו. התרגול של הדיבור האישי נועד לשפר את הקשר בין הדיבור ובין הביצועים ולגרום לו להיות יותר טבעי ואוטומטי.