קושי טקטי או פסיכולוגי?

"המאמן שלי מעצבן אותי", כך פתחה את פגישתנו השבועית אתלטית מובילה שאני מלווה בשנים האחרונות. "יש תחרות מבחן. אמנם לא הכי חשובה ואנחנו לא בהכנה מקסימאלית, אבל עדיין, המטרות שהמאמן מציב לי לא רציניות. מה הוא לא מאמין בי?" הוסיפה בתסכול גדול.

"השחקן הזה לא מבין טוב כדורסל. קבלת ההחלטות שלו נוראית. גם כשהוא יכול וצריך לזרוק הוא מסתבך עם הכדור. מתוך 40 החלטות שהוא צריך לקבל 30 שגויות, זה לא יכול להיות!" התלונן באזני מאמן בכיר של קבוצה בליגת העל.

על פניו נראה ששני המקרים שונים לחלוטין, האחד מדבר על הצבת מטרות והשני על קבלת החלטות, אך מצאתי שיש להם מן המשותף.
בספורט קיימים 4 מרכיבים ביצועיים:

1. פיזי – היכולת הגופנית, על כל מרכיבי הכושר הגופני: כוח, יכולת האירובית וכו'.

2. טקטי – החלק העוסק בניהול התחרות מבחינת מה לעשות מתי: מתי להאיץ, מתי לכדרר וכו'.

3. טכני – יכולת השליטה בענף הספורט: השליטה בכדור, יכולת גריפת המים בשחייה וכו'.

4. פסיכולוגי – כל המרכיבים הנפשיים בזמן הביצוע: התמודדות עם לחץ, ריכוז וכו'.

יש שיאמרו שמרכיבים אלו נפרדים זה מזה ויש שיאמרו שזורים זה בזה.

תחילה נבחן האם החלטתו של המאמן לבקש מהאתלטית שלו "לא לעבוד בכל הכוח" נובע משיקול פסיכולוגי שאינו סומך עליה או משיקול טקטי שמנסה לסייע בתכנון התחרות.

עוד נבדוק האם הטעויות הרבות שעושה השחקן נובעות מטעויות שיקול בזמן המשחק, כלומר טעויות טקטיות או ממצב רגשי ונפשי שהוא מגיע אתו.

במקרה של האתלטית, היא ראתה בשיקול הטקטי של המאמן כהבעת חוסר אמון פסיכולוגי בה, שילבה את שני המרכיבים יחד. בעוד שבברור קצר מולו הסתבר שהוא מאד מאמין בה וחושב שטקטית נכון בתחרות מסוג כזה לבוא בצנעה, לראות את השטח וללמוד את המתחרות לתחרות הבאה. נהפוכו, האמון המקצועי שלו שלם בספורטאית.

במקרה של שחקן הכדורסל והמאמן ראינו כי במשחקים קלים בהם אין עליו לחץ, קבלת ההחלטות שלו מגיע לכדי 60% החלטות נכונות ובמשחקים קשים היא מגיע ל25%, ירידה משמעותית ביכולת.

למעשה, בשני המקרים ישנו שילוב של הגורמים הפסיכולוגים והטקטיים.

המסקנה הפשוטה היא שלפני שמחליטים לטפל במרכיב זה או אחר, רצוי לבדוק גם בשיחה וגם בנתונים אובייקטיביים אילו מרכיבים משפיעים ואז לקבל את ההסברים לביצועים שונים.