אין דבר כזה ילד מפונק, יש הורים ללא גבולות

אם יש משהו שמרגיז אותי, זה אנשים שלא לוקחים אחריות. בכל סיטואציה הם ימצאו את האחר האשם ותמיד ידיהם יישארו נקיות. יותר מזה מרגיז אותי כשמאשימים את החלש ממך והכי הרבה כשמאשימים את הילדים.

אני יודעת על בשרי שגידול ילדים זה לא מה שקראתי בספרים ולא מה שראיתי בסרטים ואפילו לא מה שאמא שלי ספרה לי כל החיים. אני יודעת שזו עבודה מאד קשה. הרבה שעות, ללא שכר כספי, ללא ימי חופשה ואפילו יחסי "עובד מעביד" הם לא ממש טובים בתוך הביזנס הזה. אני גם יודעת שחלק גדול מהקושי, אם לא כולו, טמון בנו, ההורים.

זה לא פשוט להתחיל את הבוקר כשנורא ממהרים ולהקפיד על התארגנות רגועה בבית. יותר קל להדליק את הטלוויזיה כדי שהפעוט יסכים להתלבש. גם הפרידה בגן קשה לעיתים ולהבטיח מתנה, מאפשר להצליח להגיע איך שהוא לעבודה ורק באיחור קטן.

החזרה אחר הצהרים לבית עם ילדים שצריכים תשומת לב, אחרי יום עבודה ארוך וקשה כשעוד יש כמה טלפונים להספיק, לא מותירים ברירה אלא להסכים לכמעט כל מה שהילדים דורשים. ניתן הכול , רק שיהיה קצת שקט.

וככה הגלגל מסתובב לו והימים עוברים והילד הקטן והמקסים הופך לנגד עיננו ליצור מפונק ותובעני. כן הוא אשם בעקשנותו, בכך שבכי פותר כל בעיה ובכך שבסוף תמיד נוותר לו, הרי מה אנו רוצים? רק קצת שקט.

אז מה נעשה?

את העבודה הרי לא נעזוב, ולהגיע בזמן חייבים, וגם לנו מגיע זמן בשביל עצמינו וגם לנו יש רגשות…..

הפתרון הוא קשה לטווח הקצר אך קל ומועיל לטווח הארוך. גבשו תפיסת עולם חינוכית. חישבו מה אתם רוצים ובמה אתם מאמינים. קיבעו גבולות חינוכיים ועימדו על עקרונותיכם ובעיקר, היו הוגנים כלפי ילדיכם. אל תלמדו אותם שבכי ומריבה הם דרך להשגת רצונותיהם. למדו אותם שאפשר לסמוך עליכם וחיבוק מקבלים וכן צ'ופרים על שיתוף פעולה ולא על מלחמות.

ובעיקר, למדו אותם שפינוק זה יחס חם ונעים המלווה במגע גופני רך וחם המתחבר לנתינה (זהו פינוק חיובי) ולא שפינוק הווה אומר ויתור מוגזם ונתינת שירותים גם מוגזמים ולא סבירים (פינוק שלילי) הרבה נחת!