אבל מה אם…?

יוסי הוא שחקן כדורסל בן 16, שהמאמן המליץ לו לעבוד איתי. הוא תאר את יוסי כשחקן צעיר ובעל יכולות גבוהות באימונים אולם בזמן המשחקים יכולות אלו לא באות לידי ביטוי. או כמו שהמורים אוהבים לומר, הילד לא ממש את הפוטנציאל שלו (לא חובבת גדולה של המשפט).

בפגישות הראשונות יוסי גם התייחס לנושא והביע את התסכול שעל אף העבודה הקשה הוא לא מצליח לעשות את הכי טוב שלו במשחק.
אני חייבת לציין שזו אחת הפניות השכיחות של ספורטאים ואף דנו בטיפים אחרים יותר מפעם אחת: אני לא מצליח בתחרויות ומשחקים כמו שבאימון.

הדבר הכי חשוב הוא לזהות את הסיבות לקושי, והן יכולות להיות רבות. יכולים להיות מניעים רגשיים, לחץ מצד הורים ומאמן, לחץ פנימי לשלמות, חרדת ביצוע, דפוסי חשיבה מוטעים ועוד סיבות רבות אחרות.

עם יוסי, ההסבר הגיע מהר יחסית. תוך כדי שיחה מעמיקה, זיהינו דפוס קבוע של חשיבה מקדימה למשחק שבאופן שכיח קופצת ומשפיעה על רמת הביצועים שלו.

בלי לשים לב, לפני המשחקים וגם לפני מבחנים בבית הספר הוא מתחיל לחשוב מחשבות המתחילות במשפט "מה אם", כמו: "מה אם לא אצליח לקלוע?", "מה אם לא יתנו לי דקות משחק?", "מה אם יהיו שאלות שלא אדע במבחן?".

הבעיה עם צורת החשיבה הזאת, שהיא מקושרת למחשבות שליליות. התבנית של- מה יקרה אם…. משהו שלאחריו תהיה חוסר הצלחה, מעלה בצורה משמעותית את רמת הלחץ, החרדה ומתמקד בחששות, במקום בהתמודדות ובפתרונות של המקרים הללו.

במשחק, כמו בחיים, יכולים להתרחש אלף ואחד דברים שונים, שחלקם תלויים בנו וחלקם לא. כך שבלתי אפשרי להערך לכולם, והמחשבה או הניסיון לחשוב עליהם הוא לגיטימי ובלבד שאינו מציף את הראש במחשבות לא נעימות אשר פוגעות ביכולת הביצועית שלנו בהמשך, ואולי אפילו מייצרות את אי ההצלחה.

כמובן שמחשבות אלו טבעיות לחלוטין, אך בכדי לפתח יכולת להתמודד איתן, יש לעבוד באופן ישיר על שינוי המחשבה הזו בעזרת מחשבות חלופיות. המחשבות החלופיות יתמקדו בהתמודדות ובפתרון הקושי מה שיעביר את השחקן ממצב פאסיבי למצב אקטיבי.

וכמו בכל אימון פיזי, גם את המחשבה צריך יהיה לאמן, שבכל פעם שעולה מחשבה שלילית מסוג המחשבות "מה אם…" נוכל להמיר אותה במהירות במחשבה טובה ומועילה יותר.