זה לא הבטחון העצמי זה רק קצת חוסר אמונה

כשהמושג בטחון עצמי הופך להיות כבד ומוכלל, חכם יותר להשתמש במושג "מסוגלות עצמית". התיאוריה של self efficacy שתורגמה ל"יעילות עצמית" או "מסוגלות עצמית", נכתבה בשנת 1977 על ידי תיאורטיקן חשוב בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ששמו אלפרד בנדורה.

התיאוריה של יעילות עצמית, להבדיל מביטחון עצמי שמשקף תכונה או חוויה כללית יותר, בודקת עד כמה האדם מאמין שהוא יכול לבצע דבר נקודתי. דרך הכלים שמספקת התיאוריה ניתן בקלות רבה לבדוק עם כל אדם עד כמה הוא מאמין שהוא יכול להצליח לעשות את הפעולה או הביצוע העתידי ברמה מסוימת. אפשר למשל, לשאול שחקן כדורסל כמה הוא מאמין שהוא יכול לקלוע לסל מתוך 10 זריקות עונשין. תשובתו מעידה על כמה הוא מאמין ביכולתו במשימה הנקודתית הזו ולא במשימות אחרות.

לאור מחקרים רבים שערך בתחומי החיים השונים בנדורה מצא כי 4 דברים משפיעים על תחושת היעילות העצמית:

1. התנסות בהשלמת משימות – משימה שבוצעה בהצלחה מעלה את תפיסת היעילות העצמית.

2. צפייה בהתנהגות אחרים – כאשר אחרים שאנו תופסים כדומים לנו, מבצעים פעילות כלשהי בהצלחה, תחושת המסוגלות העצמית שלנו עולה.

3. שכנוע מילולי – כאשר אנו משכנעים אדם הבקיא בתחום בו אנו עוסקים (כגון מאמן בספורט) או אדם משמעותי בעיננו, שאנו יכולים להצליח, תחושת המסוגלות העצמית שלנו עולה.

4. עוררות רגשית – עוררות רגשית גורמת לנו לשינויים פיזיולוגיים. שינויים אלה גורמים לנו לחוש אי נוחות, ולכן עוררות רגשית גבוהה מורידה את תחושת המסוגלות העצמית שלנו, ולהפך. בספורט חשוב מאד לדעת לתרגם את התחושות הגופניות.

הכלי שפיתח בנדורה הינו כלי מצוין לאבחון המצב של הספורטאי במרכיבי הכישורים שלו והאמונה בהם. כלי זה מאפשר להעניק לו עזרה במקומות בהם הוא צריך. קחו לדוגמא שחיין המתאר חוסר בטחון. נפרוט את מרכיבי הביצוע שלו מבחינה טכנית כגון: זינוק, התחלת מקצה, קיפרים, ספרינט סיום.
נפרוט את הביצועים גם מבחינת התנהלות המשחה: מי נמצא במסלולים ליד, מי המתחרים שחושש מהם, מתי זמן התחרות, איך מתמודדים עם מתחרה צמוד וכו'. אחרי שעשינו זאת, אפשר לפרוט את המשימה לחלקים ולשאול את הספורטאי על כל אחד מהמרכיבים כמה הוא מאמין שהוא יכול (בין1- לא יכול ל- 10 יכול) לבצע את החלק המסוים.

טכניקה זו מאפשרת למאמן ולשחיין לראות באיזה מקום להשקיע את העבודה ע"מ לחזק את יכולותיו. לפעמים יש לנו נטייה להכליל חוסר ביטחון נקודתי על כלל הביצוע. טכניקה זו מאפשרת לפרוט את הביצוע לתת מרכיבים ברמה הטכנית והפסיכולוגית.