אל תשתמש בזה נגדי

הבאתי כלבה הביתה….לא משנה למה ומה חשבתי לעצמי….אבל מצאתי אותנו מטיילות יחד בגינה ומבלות בגינת הכלבים. השבוע, היו שם בעלים של כלב שקרא לו בעצבנות. הכלב בתגובה ברח והתחמק מהבעלים. רק אחרי שקרא לעברו מספר פעמים הכלב הועיל בטובו והגיע. או אז, הבעלים תפס אותו בחוזקה, כעס עליו מאוד, חיבר אותו לרצועה משך וכעס כך שכל נוכחי הגינה שמעו אותו.

כלב טיפשון, חשבתי בליבי. למה חזר לבעליו. חכם יותר היה להמשיך לברוח ממנו.

וזה הזכיר לי מקרה שפגשתי לפני כמה חודשים, עם ענת מתעמלת אומנותית ותיקה. מערכת היחסים שלה עם המאמנת הייתה לא פשוטה והן נהגו "להתכסח" פעמים רבות. כשענת לא עשתה דברים כראות עיניה של המאמנת, זו הפליאה בהעלבות קשות, ענת מצידה, עשתה פרצופים והביעה את מורת רוחה. בשיחה משותפת שערכתי עם המאמנת הבטיחה זו שלא תפגע יותר בענת, אך ביקשה גם שענת תדע להתנצל כשהיא לא בסדר.

סיימנו את המפגש בהסכמה שענת תיקח אחריות על "החלקים שלה" במערכת היחסים. לא עברו יומיים וענת סטתה מהמסלול והמאמנת כעסה שוב. שוב שיחה משותפת לשלושתנו, שבסופה ניגשה ענת להתנצל בפני המאמנת ולקחת אחריות על החלק שלה ביחסים. הרגשתי גאווה גדולה מהשיעור המהיר שענת עברה.

לא עברו יומיים ושוב הגיעו השתיים לאי הסכמה, ואז, המאמנת, מול כל המתעמלות האחרות, הקניטה את ענת ואמרה: "אח"כ תבואי לבקש ממני סליחה…"

איזו טיפשונת, חשבתי על ענת, למה בקשה סליחה, חכם יותר היה להמשיך להימנע מלקחת אחריות.

לא סתם עלה לי הזיכרון הזה, ואני בטוחה שיכולתי למצוא עוד רבים ודומים, כי אנחנו עושים זאת תמיד ובמקרים רבים. אנחנו מייצרים מעגל שלילי ביחסים מול חברים, לקוחות, ספורטאים וילדינו.

למה שבני ייקח אחריות על טעות אם "ארד" עליו אח"כ במקום להסביר לו את החשיבות של המעשה? למה שהכלב לא יברח להבא אם הבעלים ממילא מכה אותו כשחוזר? ולמה שספורטאי לא ימנע מלקחת אחריות אם צריך לספוג אח"כ עלבונות?

ללמד לקיחת אחריות לא אומר שאין מחיר להתנהגות הלא מקובלת, זה רק אומר שהמחיר צריך להיות הגיוני ותואם ובטוח שלא בצורה פוגענית ומשפילה.