על ההבדל שבין אחריות לפאניקה
אקדים ואומר שיש הבדל עצום בין התחושות של אלו הנמצאים במרחק של עד 40 ק"מ מעזה ואלו הנמצאים מעבר למרחק זה.
בטווח הקרוב לעזה שבו החיים למעשה אינם מתנהלים בשגרה, זמן ההגעה למרחב מוגן הוא של כמה שניות והפגיעות גורמות לנזק רב, שם הפאניקה גם אם לא עוזרת, היא בלתי נשלטת. הטיפ מתייחס לנקודת מבט של אמא תל אביבית.
שוב נשמעת אזעקה. את יושבת במשרד. כבר לקחת שלושה ימי חופש ואין ברירה, חייבים לחזור לעבודה.
הקטנציק בגן. נכון, יש שם ממד אבל את לא שקטה.
האמצעית בקייטנה. הולכת בשמחה ויש להם מרחב מוגן אבל המחשבה על קבוצת בנות 10 שמנהלות את החיים בקולי קולות, מי יודע אם הפעם מקשיבות למדריכה או שוב רבות בניהן.
הגדול כבר גדול, ככה לפחות הוא חושב. לא צריך קייטנה ועובר בין חבר לחבר. גיל ההתבגרות הזה בימי מלחמה לא בא לך טוב. או שהוא ישן או בבריכה עם חברים למרות האזהרות. את נזכרת שבאמת עדין לא צלצל לעדכן שהתעורר.
האזעקה, למי להתקשר קודם? הגננת עונה חסרת סבלנות. הכל בסדר! את לא צריכה לדאוג. בקייטנה, הקו תפוס. כנראה עוד הורים לחוצים שם. לחוצים? מה אני לחוצה? זה מה שהגדול אומר. והוא בכלל לא זמין בנייד.
תרגעי, את מכניסה את כולם לפאניקה. בכל זאת הוא במקלט ואין שם קליטה, זה רק הגיוני… אולי הוא צודק? מה אני לא בסדר?
אני בסדר. זו האחריות שלי. אלו הילדים שלי. (מסכנות האמהות בקו החזית). נכון, אין הרבה אזעקות, אבל בכל זאת. מה אני בפאניקה ולא בתפקוד?
כן אמא, את מתבלבלת קצת. הקו המפריד בין אחריות לפאניקה הוא דק. כמו הקו בין חכמה לפחדנות.
יש הבדל בין להבין את המצב ולכוון את הילדים, לבין להשליך עליהם את כל חרדות המלחמה והאזעקות שאת סוחבת בליבך.
וכן, יש הבדל בין לעזור לדמויות החינוך האחראיות על ילדיך לבין הצפתם בחרדה הפנימית שלך ושימת ילדך הפרטי כמרכזי.
אז קצת סדר:
ימי מלחמה הם ימים קשים ל כ ו ל ם!!!
בחינוך כמו בחינוך, דוגמא אישית היא כלי העבודה המרכזי. את יכולה להגיד עד אין סוף שאת בסדר ורגועה, אך המסרים שעוברים ממך אינם המילים אלא ההתנהגות. הצפת המערכת והילדים בטלפונים לא תפתור כלום. נהפוכו.
יש להסביר לילדים על המצב בהתאם לגילם. המנעי מסיפורים קשים כדי לעורר בהם מחויבות. הסיפורים מעוררים פחד וחרדה ולא אחריות ומחויבות.
ילד בין 3 לא מבין מה זו אזעקה. אם תגידי שבמוסיקה נכנסים לחדר הוא יעשה זאת, וזו המטרה.
הבחינו בין הרגשות שלכם לבין הרגשות של ילדיכם. (הדבר נכון בכל תחום). אל תשליכו עליהם את הפחדים שלכם.
ולסיום – מי ייתן וימים קשים אילו יעברו במהירות בשבילינו ובשביל כל ילדי העולם
אהבתם? שתפו את הפוסט:
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות
