תפקיד המאמן במניעת נשירה אצל ילדים העוסקים בספורט

הדיון סביב סוגיית 'הסיבה לעיסוק בספורט אצל ילדים' הוא אחד מהוותיקים ומדבר בעיקר על התמדה ונשירה, ואיך מחזיקים ילדים בחוגי ספורט. האמונה הרווחת היא שהדבר החשוב ביותר לילדים זה להשיג ניצחון. כך הם שואבים את המוטיבציה שלהם להתמיד. אולם מחקרים שונים כבר הפריכו טענה זו, הנכונה אולי בטווח הגילאים הבוגר ובקרב המאמנים, לא כך אצל הילדים.

במחקר שהתקיים כבר לפני למעלה מעשור, בחנו שני חוקרים אמריקאים בשם Smith& Small את השפעת יחס המאמן לספורטאי, כגורם לנשירה או הישארות הילדים במסגרות הספורט. כחלק מהמסקנות, טענו שעל המאמנים לפתח גישה חיובית כלפי הספורטאים הצעירים.

הגישה החיובית כוללת 4 מרכיבים, ששימוש נכון יביא להשארות הילדים במסגרת:

• אימוץ גישה נכונה כלפי ניצחון – כוונתם היא שנצחון איננו המדד היחידי והחשוב להצלחה. אולם, כדי שהמסר יעבור הוא צריך להיות מדובר בכל הרבדים במועדון, החל במאמן, דרך ההנהלה ולמעשה כולל את כל הצוות המקצועי. זה צריך להיות "בשפת" המועדון. המסר המועבר לכולם בצורה אחידה.
• טיפוח מודעות עצמית- צריך לפתח אצל הילדים מודעות עצמית ליכולות שלהם הכוללת את היתרונות והחסרונות. זה מאפשר לילדים להבין את מצבם ומפתח אצלם תחושת שליטה פנימית.
• אימוץ פרוטוקול מתאים של מתן משובים – יש לתת לילדים משוב חיובי והרבה. המנעות מצעקות ומהעלבות. דיבור בטונים ובמסרים פוגעניים מזיקים לילד והוא זקוק למשובים חיוביים.
• התמודדות נכונה עם טעויות – הטמעת הרעיון מגיל צעיר שטעות היא חלק מהתפתחות מקצועית ואין מה לחשוש ממנה ולהתייחס אליה כאל חלק מקדם בתהליך הלמידה.

גופים אשר יישמו את המודל דיווחו על 3 ממצאים עיקריים:

1. אחוז הילדים שהתחילו וסיימו את השנה תחת אותה מסגרת, היה גבוה.
2. הילדים בצעו מספר נמוך של היעדרויות מאימונים כי הם חשו שטוב להם.
3. שחקנים צעירים יותר גם חוו פחות פציעות.

מסקנות המחקר מאוד אופטימיות ורלוונטיות בכל תקופה.

אנחנו מקבלים הוכחה לכך שעבודה נכונה של מאמנים, עם גישה מתאימה לילדים, מאפשרת למועדוני הספורט לקדם ילדים ולהצליח בפיתוח הספורט בקרב בני הנוער. ולילדים מאפשרת התמודדות עם התמדה נחישות ואופי תחרותי אך ספורטיבי למדי.