תעשה משהו מכריע

אחד היתרונות הגדולים של העיסוק שלי כפסיכולוגית ספורט הוא העובדה שאני תמיד בלמידה. זה מן מקצוע כזה שבו אתה כל הזמן לומד, מהספרות ויותר מזה מהאנשים סביבי.

אני לומדת מלקוחותיי לעיתים יותר מאשר אני מלמדת אותם. רק השבוע אחד הלקוחות תאר לי שחקן אחר בקבוצתו כ"שחקן נשמה", אחד שמשקיע כל הזמן, עובד קשה במגרש ומחוצה לו ונותן לסביבה שלו הרבה מעצמו. "הוא שחקן נהדר" הוסיף "אנחנו מדברים הרבה, אמרתי לו שהוא צריך ללכת עד הסוף. לעשות משהו מכריע."

המשפט הזה תפס אותי. איזה משפט ענק. אכן, בסוף צריך לעשות משהו מכריע.

בספורט זה ברור, למרות שענפי הספורט שונים מאד אחד מהשני. יש כאלו עם כדור, ואחרים ללא מכשור, יש כאלו עם מגע, ואחרים בקבוצה ולכל אחד הייחוד שלו. המשותף לכולם הוא הצורך בהכרעה תוך כדי הספורט עצמו ובסיומו.

אם בחיי היום יום יש לנו זמן להתלבט ולקחת את הזמן בהכרעות שלנו, בספורט צריך להיות חד משמעיים. כששחקן בכדורגל לדוגמא, מגיע מולך, אתה לא יכול להתלבט מה לעשות או לחכות. אתה צריך ללכת עד הסוף.
לעשות משהו מכריע. לחטוף, לעשות גליץ', לתקל, הכל העיקר לא לתת לו לעבור לידך מבלי לנסות לעשות משהו. אתה צריך להצליח. ללכת עם ידיעה ברורה שאתה בא לעשות משהו מכריע.

בכדי להצליח לעשות משהו מכריע, אתה חייב להיות מוכן למפגש גופני ספורטיבי. המפגש הגופני "יושב" על המוכנות לבצע מפגש רגשי. אתה צריך להיות מוכן למגע, לאי נעימות ולעיתים לכאב. ולקחת בחשבון שלעיתים תצטרך לייצר מצב לא נעים מול היריב, ולהבין שהוא מגיע מחוסר ברירה.

רק אם תיגשו למצב במוכנות נפשית, פיזית ובתפיסת מציאות שאומרת: אני עומד לעשות משהו מכריע! תגיעו לשם.