שניים שהם אני

לאודי יש נטייה חזקה לרדת על עצמו. כל משפט שני שלו זה כמה הוא לא בסדר וכמה הוא מאכזב. אודי בן 15 וחצי וממש מנוהל על ידי חשיבה שלילית ועל ידי פסימיות מאד חזקה. יש לכך סיבות רגשיות מאד עמוקות שהוא מתקשה להשתחרר מהן.

אין ספק שנחוץ שם טיפול עמוק ויסודי, וכבר התחלנו בתהליך. אבל כרגע, בטווח הקצר אנחנו רואים לפנינו את אליפות ישראל בשחיה בחודש הבא, ולשם אנחנו חייבים להגיע עם חשיבה חיובית יותר.

בפגישתנו השבוע, שוב ישב מולי וסיפר את העובדות בדקדקנות תוך הוספת ביקורת קשה על עצמו. הייתי חייבת להמחיש לו, איך הוא נראה ונשמע, והדרך הטובה ביותר הייתה לדמיין.

לתחושותיי, בזמן האימונים, כמו גם בתחרויות, במקום לרוקן את ראשו ממחשבות ולהתרכז רק בדרך להשגת התוצאה הטובה ביותר, אודי מנהל דיאלוג דמיוני בתוך הראש בו הוא מבקר את הביצועים שלו בזמן אמת.

זה כמו שאחותי תשב לי עכשיו על הכתף ותוך כדי שאני מדברת איתך היא תלחש לי, מה את עושה, זה בכלל לא עוזר לילד. את לא טובה, את לא מבינה אותו, את פשוט פסיכולוגית גרועה, חבל על הזמן שלך, ממילא לא תגיעי רחוק עם זה. אולי די, את רק מזיקה ללקוחות שלך. את לא מקשיבה לו…

ואתה יודע מה, אם הייתי עסוקה בלשמוע אותה, באמת לא הייתי יכולה להקשיב לך. ואם הייתי מקשיבה לה כל הזמן, גם הייתי מאבדת את הביטחון ביכולת שלי להיות פסיכולוגית באמת. ככה זה, האנשים החשובים לנו באמת אומרים דברים שמחלחלים ומשנים בנו משהו.

אבל מה איתך, אתה היית רוצה לבוא לפסיכולוגית כזאת? כי זה בדיוק מה שאתה עושה לעצמך. כל הזמן. אתה יורד עליך, מעליב אותך, מזלזל בך, פוגע לך בהנאה, בבטחון, מבקר ביצוע כשאתה עדיין עובד על הביצוע הבא..

אלו לא מחשבות שליליות בשל קושי בביצוע או פחד מכשלון, זו הלקאה עצמית. זו תפיסה אישית שהולכת ומעמיקה. אני לא טוב, נקודה!!!
דממה השתררה בחדר, המבט של אודי ננעץ בכתפי. אפשר היה לחוש את ההבנה שלו מעמיקה ומפנימה עצמה.

מיוזמתו, אודי חייך ושיתף פעולה בתנועה המסייעת לאיש קטן להתיישב לו על כתף ימין. ומבלי שאמרתי דבר נוסף, בתנועת מחיקה, סילק את הקול המהדהד לו בכתף שמאל.

העלנו כמה משפטים נפלאים שהאיש הימני יכול לצעוק לו בקולי קולות כמו, כמה הוא מצויין, וקדימה אתה יכול, המשחה הזה שלך, שים לב לחזרה, איזה אלוף אתה ולא נורא תותחו'ס תגביר מהירות בישורת האחרונה.

עכשיו נותר רק לתרגל, בהצלחה בתחרות!