קשה בגוף או בראש?

וימבלדון רועשת, הטור דה פראנס בעיצומו, אצלנו אליפות ישראל באתלטיקה ואוטוטו המכבייה. המוני ספורטאים עושים מאמצים עילאיים להשיג הישגים משמעותיים ולהצליח מקצועית.

פעם שאל אתי ספורטאי מקסים: "תגידי, אם אני מרגיש שממש קשה לי ואני לא יכול יותר, איך אני יודע אם זה בראש או ברגליים?", [הוא תיאר עלייה מאוד קשה ברכיבה באופניים כשהקבוצה רכבה בקצב מאתגר מאוד].

אני השבתי כמעט באדישות: "תתעלף! תלך על כל היכולת שלך ואם אתה מרגיש שאתה לא יכול יותר תמשיך. אם זה ברגליים, תסכים לעבוד עד שתתעלף". כמעט כמו הציטוט המוכר מהסרט מבצע סבתא: "תתחיל הכי מהר שאתה יכול ואז תגביר".

ואכן, יש ציפייה מאתנו, הפסיכולוגים של הספורט, לדעת מתי הקושי הוא בראש ומתי בגוף – שאלה מאוד רצינית.

העובדה שיכולתו של ספורטאי מתבטאת ב-4 מישורים, מוסכמת בספרות המקצועית מימים ימימה: היכולת הטכנית, הטקטית, הפיזית והמנטאלית – על כך אין ויכוח. אך מה מיקומה של כל אחת מהיכולות הללו והאם הדבר ניתן למדידה? אני בתור פסיכולוגית ספורט מתעניינת כמובן במרכיב המנטאלי או הפסיכולוגי. האם החלק הזה הוא 1% מההצלחה או 90%? האם זריקת עונשין בתחילת המשחק דינה מבחינה פסיכולוגית כדין זו שבשניות הסיום? האם הרכיבה במדרון חלקלק היא מיומנות טכנית או אומץ רגשי? האם אפשר למדוד זאת בכלל?

כמובן שהדבר אינו אפשרי ואף משתנה, אך אני מאמינה שבתוך תוכנו אנו יודעים. הרבה יותר נוח לנו להסביר אי הצלחה בהיבט הטכני שלה מאשר לדבר על הקשיים הפסיכולוגיים שאנו חשים. להגיד פחדתי, נלחצתי, איבדתי ריכוז, פחדתי לאכזב – אלו אמירות שיותר קשה לנו להודות בהן, בעיקר לאחר כישלון צורב.

אפשר להבחין בקושי הפסיכולוגי, להבדיל מהפיזיולוגי, כאשר ספורטאים מסוימים מרבים בהסברים לכישלון לפני או אחרי אירוע תחרותי שלדעתם הוא אירוע משמעותי מקצועית, לעומת ההתנהגות שלהם בתחרות פחות חשובה או במסגרת משחק קליל עם החברים בשכונה.

לפרשנות הפסיכולוגית של האירוע, כלומר לפירוש הסובייקטיבי של חשיבות האירוע התחרותי, יש משמעות רבה לדרך שבה נבחר לנתח את האירוע ואת היכולות שלנו.

ולעתים הפרשנות שלנו שנובעת ממניעים פסיכולוגיים, מאפילה על שלושת מרכיבי היכולת – הפיזית הטכנית והטקטית.

המלצתי היא ראו את כל מרכיבי היכולת כשזורים זה בזה, השקיעו מאמצים בכל אחד מהם ואל תדלגו על שיפור המרכיב הפסיכולוגי.

בסופו של יום, יכולת גופנית טובה ומקצועית חשובות ביותר, אך ללא הדבק הרגשי במינון הנכון, הכול עשוי להתפרק.

בהצלחה לכל הספורטאים שלנו!