פייסנות

יום כיפור סביבנו והמילה סליחה נשמעת מכל עבר, מי שמכיר אותי יודע שאני אדם שממהר לסלוח. אין בהחזקת הכעסים כלפי האחר שום דבר חיובי מבחינתי. ואם הוא הביע צער, חרטה או ביקש את סליחתי, היא ניתנת לו באהבה גדולה.
אך כמו שאני ממהרת לסלוח, אני לפעמים גם ממהרת לרתוח. תכונה שמאוד מאפיינת אנשים טמפרמנטים. עם השנים למדתי לשלוט בשתי התכונות הללו.

השנה במסגרת כל הסליחות שהתנהלו סביבי, הופתעתי לגלות שהתגנבה לה תכונה חדשה ומופלאה לחיי, הפייסנות.

מיד יצאתי לחקור את הנושא, הרי שפרוש המילה פייסנות הוא: הַשכָּנַת שָלום, וַתרנות [פִּיוּס], ההיפך מחִרחוּר ריב.

הפופולריות של המושג באה מעולם של יחסים בין לאומיים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בריטניה בחרה במדיניות של פייסנות כלפי גרמניה. משמעות הדבר שנקטה בעמדה שמוכנה לוותר כדי להימנע ממלחמה. סך הכל כוונת המושג הייתה חיובית ותארה את הרצון והמאמץ להביא לידי שלום בין מדינות יריבות, אבל בתקופת מלחמת העולם השנייה המושג קיבל משמעות שלילית. פרשו את התנהלותה של בריטניה כפחדנות וכניעה לתוקפנות של גרמניה.

יש בזה משהו, אתם וודאי חושבים לעצמכם…ואתם צודקים, אם מה שמוביל אתכם בחיים זה שן תחת שן, עין תחת עין. אני כשלעצמי בכלל לא מתחברת למקום הזה, אלא אם מישהו יפגע באחד מבני אז… טוב לא. גם אז לא הייתי רוצה להחזיר לו באותה המידה.

אתם מבינים, כנראה שהגעתי לגיל שהפייסנות היא תכונה שכבר מושרשת בו עמוק. לכן אני רוצה לדבר על החלק הפנימי, על יכולתנו להיות פייסנים עם עצמינו לא ממקום קורבני אלא ממקום של השלמה וקבלה.
יש שלב בחיים, וכנראה שהוא משולב בגיל כרונולוגי וניסיון חיים, שעל אדם לקבל על עצמו את "עול" הפיוס. השלב הזה בחיים שבו אתה מכיר בצרכיו של הזולת, בקשייו במגבלות שלו וביחד עם זה, באותם החלקים הללו אצלך בפנים, וכשחלקים אלו נפגשים, אתה מצליח להביא למקום זה את הרוך והפיוס ולא את הפחדים והאגו. הרגע הזה שאתה מצליח לזוז לרגע הצידה, להיות פחות שיפוטי ולא להתנהל ממקום פנימי חלש שרוצה לנצח אלא ממקום פנימי חזק שמקבל ומבין את הקשיים.

זה פיוס. זה מקום מאד חזק אך מתבטא כלפי חוץ עם המון רוך. זה מקום שמאפשר לתקשר, שמאפשר לא להפגע ולא ליפול לכעסים. זה מקום שמאפשר לחבק בעדינות…. ולא, לא תוך עליונות שכן, זה משהו שהוא בין אדם לבין עצמו.

כשאתה פייסני לעצמך, מקבל ואפילו באהבה את מי שאתה על חוזקותיך וחולשותיך, אתה מפגין החוצה פייסנות וחמלה.
זה השלב בחיים שבו אתה מרגיש שהתבגרת, שגדלת. אתה מפויס אך לא קורבן. זו תחושה אמתית של כח.