נעלבתי!! על העלבות ואבדן הכבוד
מזה מספר שבועות שאני עובדת עם נער בן 17 השקוע עמוק בגיל ההתבגרות. הוא שחקן כדורסל מחונן ושייך לקבוצת הנוער של אגודה גדולה ומצליחה בארץ. נער רגיש ושאפתן, וכאילו גיל ההתבגרות לא מספיק קשה לו, כולם אומרים לו שיפסיק לקחת ללב.
אני אומרת הפוך. כדי להצליח בספורט ובחיים בכלל, חשוב מאוד שתהיה "אתה". זו פילוסופיה שפיתחתי עם השנים בתור פסיכולוגית ספורט, ואימצתי אותה בעצמי, אוטנטיות היא שם המשחק!
יש לנו מפגש אחת לשבוע, ועל אף היותו מופנם, הצלחנו לפתח תקשורת די קולחת ביננו. אנחנו מדברים על הנעשה באימונים ובמשחקים ועל הדרך בה הוא מתמודד עם הארועים השונים. הוא, כמו סביבתו, חושב שהוא רגיש מידי וצריך להיות "יותר מניאק", במילים שלו.
אנחנו עובדים הרבה על עיבוד רגשות. על היכולת להכיל את מה שקורה על המגרש ובאימונים, את היחסים עם המאמן והקבוצה, ואפילו איך להתמודד עם הרגשות המתעוררים אצלו בעקבות התערבות הוריו. זו עבודה לא פשוטה, אבל הוא מבין את התהליך ומתחיל להשתמש בכלים החדשים.
השבוע הוא הגיע מאד פגוע. "נורא נעלבתי" הוא אמר, ותאר יחס מאד לא נעים מצד המאמן אליו. הוא תאר עצמו מבויש ומושפל וחש שהמאמן פגע בכבודו. הוא עסוק הרבה בקשר שלו עם המאמן וסמכותו, ביכולת שלו ללמוד מהמאמן ולחיות בשלום במקומות בהם הם לא מסכימים.
אולם הפעם היה משהו שונה. תאור הרגשת ההעלבות שלו היתה עמוקה והוא לא הצליח להבין מה היה הפעם אחרת מפעמים קודמות.
כששוחחנו על הנושא הבנו יחד, שהפעם, להבדיל מפעמים אחרות, הוא מאד מזדהה עם רגש ההעלבות. הוא חווה את דברי המאמן מפעפעים לתוכו ואת חוסר היכולת שלו להפריד בין הדברים שהמאמן אמר, לבין "האמת".
המילים של המאמן, התקבלו אצלו כדבר היחיד שנכון. וההבנות שלו את עצמו כבר לא היו רלוונטיות. הייתה לו תחושת הזדהות עמוקה עם הביקורת, הוא חש את ההעלבות ברמה הפיזית. זה גרם לו להתכנס עוד יותר, הוא יצא פגוע.
הבנתי אותו, אני מכירה את התחושה הזאת, שמישהו טוען משהו כלפי, ונוגע בדיוק בנקודת החולשה, כך שדבריו הופכים אמת יחידה. וזה כבר לא משנה מה האמת שהייתה שם, רק רגע לפני כן. מבינה, אבל לא מקבלת את זה. התחלנו לעבוד במלוא המרץ.
מכאן, נותר לנו רק "לגדול". להיות מסוגלים להעלב אבל לא להזדהות עם הרגש. לעשות הפרדה בין מה שהמאמן חושב עלינו כאמת, לאמת שלנו. לשלוט בהשפעה של הרגש עלינו. לנתב אותו למקום שיכול להפיק ממנו תועלת. להכיר בעובדות.
ומעל הכל, לא לחפש את רגש הכבוד אצל האחרים. לדעת לנהוג בדרך בה תמיד תכבד את עצמך, ואחרים מכבדים אותך.
אהבתם? שתפו את הפוסט:
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות
