מתעניין או מחטט מתעלם או מתחשב

לפני למעלה מ15 שנים למדתי בקורס להנחיית קבוצות באוניברסיטת תל אביב. קורס מדהים דאז, ומה שהופך אותו לכזה, הוא שקיבלתי כלים המלווים אותי עד היום בעבודתי.
הרבה אנשי מקצוע טובים היו מוריי בקורס, ורבים הדברים שלמדתי שם, ועל כך אני מודה עד היום.

באחד המפגשים הלימודיים שלנו העלתה ענת, קולגה שלי לספסל הלימודים שאלה חשובה, שאני פוגשת הרבה בעבודה שלי עם קבוצות וכן במפגשיי עם מאמנים. האם לפנות לחבר בקבוצה ששותק או לתת לו את המרחב ולהתעלם.

השאלה הגיעה כי היא עבדה כמנחה לקבוצת סטודנטים "קבוצת יחסים בין אישיים". בקבוצה הנוכחים משוחחים ביניהם על ענייניהם הפרטיים. מביאים מצבים מהחיים ומנהלים מערכת יחסים אישית בתוך ובזמן המפגשים בקבוצה. הקבוצה המונחת מדמה במידה את החיים מחוצה לה ומטרת הנוכחים להכיר עצמם טוב יותר בסיטואציות חברתיות.

ענת בקשה להתייעץ אתנו לגבי קושי שבו נתקלה. היא תארה מצב שבו אחת מחברות הקבוצה אותה היא מנחה שותקת במפגשים ולא משתפת את חברי הקבוצה בשום דבר העובר עליה. היא לא מגיבה לשיחות ולא מביעה דעתה גם בעניינים של חברי הקבוצה האחרים. זה מפריע להם, ויש הרמת גבה לנוכח שתיקותיה, הדבר מייצר אי נוחות.

חזרה לשאלה שלה, האם לפנות אל המשתתפת השותקת או לא?

כמה פעמים אנחנו פוגשים בחיים אנשים סבבינו שתקנים. ספורטאים שממעטים לשתף, ילד שלא מביע דעתו וחברים השומרים בלב. השאלה איך מתי וכמה לפנות אליהם עולה בנו רבות.

בקבוצה בה למדתי, ענה המנחה את התשובה הכי מקצועית שיכולתי לקבל. הוא אמר כי פניה אליה יכולה להתפרש אצלה כחיטוט או כהבעת ענין, לעומת זאת ההחלטה לא לפנות אליה יכולה להתפרש אצלה כהתחשבות של המדריכה המכבדת את רצונה שלא יפנו אליה או כהתעלמות מנוכחותה.

כמה פעמים אני שומעת בפגישותיי עם הורים ובני נוער שהצעירים אומרים שההורים מחטטים להם וזה לא נעים ופעמים אחרות אני שומעת שההורה לא מספיק מתעניין ושקוע בעצמו. וההורים מצדם עושים את המקסימום שהם יכולים.

ענת מיד קפצה וסייגה שהמשתתפת מאד חשובה לה, אך הדיון שלנו סבב סביב החוויה של המשתתפת ולא של ענת המנחה.
אכן, הדברים הם בעייני המתבונן וכנראה שאין אמת אחת, היו רגישים לזולתכם והקשיבו לצרכיו.