מצויינות

הכי מהר, הכי גבוה, הכי חזק. להבקיע גול, לקלוע סל, להטיל איפון… נשמע הכי נכון וטבעי שכך נראה ונשפוט את עולם הספורט, אך האם הטבעיות הדי אוטומטית הזאת גם נכונה?

שנים אני מלווה ספורטאים. שנים אני חיה איתם את רגעי השיא שבו הם נמדדים בתוצאות, ושנים אני חשה שמקומי האישי מולם, אינו בתוצאה. עם כל האכפתיות והאהבה שלי אל הספורטאים, ועם כל הרצון שיצליחו, אני מבינה טוב יותר יום ביומו, כי הדרך להגיע לשם היא על ידי הצטיינות בדרך, ולא על ידי התוצאה והציון שבסופה.

זה ברור שספורטאים צריכים להימדד. התוצאות המדידות הן חלק מה"משחק" כולו, אך עם זאת, כדי להימדד בצורה טובה עלינו לנתב את האנרגיות שלנו לא רק בתוצאות המדידות. כדי לקבל ציון טוב צריך להשקיע אנרגיה בהתנהלות מצוינת.

אני מאמינה במצוינות. בספורט ובחיים צריך לנסות לעשות הכי טוב שאפשר, כי אם תעשה הכי טוב שיכולת, פשוט לא יכולת יותר מזה: לעבוד וללמוד, להתאמן ולהתחרות, להיכשל ולהרים את הראש. אדם צריך למצוא את הדרכים שבהם הוא מצליח להביא עצמו לידי ביטוי בדרך האופטימאלית שהוא יכול ומסוגל. זוהי מצוינות. עליו להיות שקוע בעשייה ולבדוק את דרכו לכל אורכה.

אפשר לאפיין מהי מצוינת בשלוש גישות. הגישה התוצאתית מגדירה מצוינות בהתאם לתוצאה המושגת. מצוינות הינה השגת תוצאות יוצאות דופן, אישיות או מול יריבים. גישה נוספת, היא הגישה האישיותית שרואה מצוינות כתכונה, או כפונקציה של מבנה האישיות. אדם נולד עם גישה זו לחיים או מחונך בדרך המעודדת מצוינות. אי לכך האדם בעל תכונת המצוינות מתנהל בהתאם לתכונה זו.

הגישה הערכית / תרבותית מגדירה את המצוינות, כרמה גבוהה של אפקטיביות (יעילות), הנובעת מהלימה בין מערכת הערכים האישית / ארגונית לבין ההתנהגות בפועל.על פי גישה זו, אדם שהתנהגותו תואמת את ערכיו נוהג ביעילות גבוהה. הגישה הזאת אומרת שאנחנו מצוינים כשאנחנו מתנהגים כפי שהיינו מצפים מעצמו במקום הכי פרטי שלנו, ולא מושפעים מכוחות שהם פחות רלוונטיים. אם אדם שואף להיות ספורטאי הישג, או אפילו אמן – אז הוא עושה זאת, למרות המחיר ואי הנוחות הרבה שכרוכה בזה (מבחינת אורח החיים והסטאטוס הכלכלי). אגב, הפילוסוף הידוע אריסטו מגדיר בדומה לגישה האישיותית שמצוינות אינה פעולה אלא הרגל, כלומר מצוינות אינה משהו חד פעמי, אלא רגעים שמתחברים לדרך.

ספורטאים נמדדים כל הזמן. בכלל העולם העולם המודרני הוא כזה שמה שלא נמדד לא זוכה להתייחסות. אך השאלה היא אם תשומת-הלב למדידה עצמה היא זו שתביא להצלחה? ממפגשים עם אנשים מאד הישגיים ושאפתנים אני למדה כי מצוינות חשובה מאד, אך הרבה יותר כשהיא ממוקדת בהתנהלות ולא במדידה הסופית. מצוינות זו גישה לחיים. זה לא רק כשאתה נמדד מול אחרים, אלא גם כאשר שאתה עושה דברים מול עצמך.