מעגל תנועה

לקבל החלטות בחיים זו משימה יומיומית מחד אך מורכבת ומפחידה מאידך. כל החלטה טומנת וויתור על דברים מסוימים והתחייבות לאחרים. לא משנה כמה אנו מתנסים בה, הרצון להימנע מטעות מניע אותנו ראשון. אי אפשר להתקדם בעולם מבלי לקבל החלטות ואי אפשר לקבל החלטות מבלי לטעות. זה ידוע וברור לכל, ובכל זאת, פעמים רבות אנו מעדיפים להימנע מלהגיע לצומת.

אני פוגשת חדשות לבקרים אנשים בכל הגילאים ומכל ענפי הספורט שבוחרים להימנע מלקבל החלטות או לערוך שינויים בחיים. הרבה מהאנשים האלה מצויים בהתלבטויות לגבי החיים האישיים, הזוגיים והמקצועיים שלהם. אולם, במקום להכיר בעובדה שהם נמנעים מלקבל החלטות- הם עושים משהו אחר. הם משכנעים את עצמם ואת הסביבה שהם בתנועה. וזה נכון- הם בתנועה. תנועה בכיכרות. האנשים האלו נעים מסביב למעגלי התנועה של חייהם ללא הפסקה. עייפים ומותשים מהנסיעה האינסופית ללא יעד אך מוגנים מפני הטעות.

נסיעה בכיכר היא מאד מבלבלת. מחד אתה נוסע, כל הזמן, נע במעגליות ללא הפסק. מאידך, אתה לא מתקדם לשום מקום. אתה לא מגיע לצמתים ולא צריך לקבל החלטות. אתה מבזבז הרבה אנרגיה חי בתחושה שאתה בתנועה.. משכנע את עצמך שהדברים זזים- מדלג על החלק המרכזי והוא ההתקדמות.

ישנם מצבים שבהם נכון להקיף את הכיכר. קצת מנוחה מהדרך, קצת הפוגה. אתה נע באיטיות, צובר כוח ומתכנן את המשך הדרך. אולם, פעמים רבות אנו מטעים את עצמנו. אנו מאמינים שאנו בתנועה אך זו תנועת סרק. אשליה של תנועה ושל התקדמות וצמיחה.

אנחנו יכולים להסתובב גם שבועות וחודשים ולא להבין מדוע יש עייפות. מדוע אנחנו לא מחייכים בבוקר. מדוע אנחנו חשים מיאוס. אלה בדיוק הרגעים לשנס מותניים, לקחת קצת אויר, לאזור בטחון לנוע לכיוון הצומת ולקחת החלטה. אכן, הסיכוי לטעות עלה, אך האפשרות להתקדמות ולסיפוק נפתחת. אין פה קסמים. הדרך היחידה לנוע קדימה, לממש ולאהוב את עצמנו ואת הסובבים אותנו היא דרך החלטות כואבות.

אנחנו חייבים להסתכן בשביל לעשות את השינויים בחיינו.