מלים, מלים, מלים
הבן שלי חזר השבוע ושאל אותי, אמא את חושבת שאני עצלן??
הופתעתי, יש הרבה דברים שאפשר להגיד על הבן שלי, עצלן זו בהחלט לא תכונה שמאפיינת אותו. אחרי שהסברתי למה אני לא חושבת כך וליוויתי בדוגמאות, ניסיתי להבין מדוע הוא חושב כך.
הוא לא חושב כך, איזה חבר כינה אותו ככה במשחק במגרש, כי הוא לא רצה לבוא איתם להביא ארטיקים. ואני חושבת לעצמי, נו בטח, 40 מעלות חום בחוץ… גם אני לא הייתי זזה מהצל.
אבל הבן שלי המשיך להתעסק בנושא, זה הציק לו, הוא ניתח למה הוא אמר עליו את זה, למי הוא בחר להגיד מהחברים, ובעיקר, מה זה אומר עליו. והאם הוא באמת עצלן או לא (כולל טבלאות בעד ונגד).
נשמע מבלבל, לא?
כל הזמן מישהו אומר עלינו ואלינו משהו. המאמן, ההורים, החברים לקבוצה, הקהל שלנו והיריב שלנו, כולם אומרים עלינו הרבה דברים, אז מה?
מה קורה לנו כשמישהו אומר עלינו דבר מה שאינו עומד בקנה אחד עם מה שאנחנו חושבים על עצמנו, האם הוא הופך אמת? האם זאת המציאות? ואם יאמר דבר נעים, זה יהפוך אותנו ל: טובים, מוכשרים, מוצלחים יותר? וכשאני מחטיאה, מוסרת רע או מסיימת מקצה בזמן לא טוב, אבל אמרו עלי שאני מצויינת, זה עוזר לי?
ומהן מילים?
מילים הן יחידות בסיסיות של השפה שיש להן משמעות ייחודית ודרך להגות אותן באופן מדובר.
אך האם למילים יש אותה משמעות בכל משפט אצל כל אחד שאומר אותן? והאם זה הופך אותן לנכונות עבורנו?
לטוב ולרע, מילים יקבלו משמעות אך ורק אם אנחנו ניתן להן תוקף. קללות הקהל על אוהדי קבוצות אחרות, מוכיחות בוודאות כי המילים הן לא המציאות (לכל אוהד מכבי/ הפועל/ בית"ר יש בת זונה….) ובכל זאת מצליחות להניע את הקהל האחר להגיב אליהן ברגשות עזים.
מילים שאומרים עלינו היריבים שלנו לספורט, תהפוכנה למציאות אך ורק אם ניתן להן מקום. העובדה שיריבה שלי תגיד שאני לא טובה ונלחצת, לא הופכת את דבריה לנכונים, ומילותיה לא יהיו אמתיות עד שלא אקבל אותן כמציאות שלי.
אם אתייחס לדבריה כמציאות ולא כדרך להביע דבר כלשהו, אתחיל להתנהג באופן לחוץ ולא אבצע טוב, או אז דבריה יהפכו לנכונים.
לצערי הרב הדבר נכון גם בכיוון ההפוך. מילים לא יהפכו אותי למה שאני לא, ולכן הניסיון לעודד אדם באמירות שטחיות אמור ליפול על אוזניים ערלות. ובאמת אנו רואים כי אין הן תופסות את אותה עוצמה שתופסות מילים שליליות, ולמה זה?
כי גם אם יגידו שאני קלעית מצויינת, הדבר לא יגרום לי להתחיל לבצע נכון יותר ולקלוע יותר, אם אין לי את היכולת, האימון וההנעה לכך. אולי מחמאות יעודדו את רוחי מעט ויתנו לי בטחון לזרוק, אך לא יגרמו לאחוזי הקליעה שלי להיות טובים יותר. אם כך, גם בכיוון זה מילים אינן המציאות.
ועל זה שרה חוה אלברשטיין: מלים מלים מלים….
אהבתם? שתפו את הפוסט:
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות
