מי צריך גבולות

תופעה חשובה שאני רואה רבות אצל הורים ומאמנים שאני זוכה לפגוש היא קושי גדול להשתמש באחד מעזרי החינוך החיוביים ביותר שיש – היכולת לשים גבולות. משיחות עם מאמנים והורים נראה כי במקרים רבים השימוש בגבול נתפס אצלנו כמעשה שלילי הפוגע בחופש של ילדם.

גבולות הם לא עונש, גבולות הם אחד הצרכים המרכזיים ביותר שיש לבני אדם באשר הם. גבול המוצב נכון מאפשר להתפתח ולזכות בשקט נפשי (לשני הצדדים).

אז מה הרעיון שעומד מאחורי מושג הגבול:

ראשית, גבול הוא ביטחון פיזי – האחריות על מצבו הגופני של הספורטאי או של הילד היא על המבוגר. הרי מאמנת התעמלות לא תאפשר לנערה לעשות תרגיל על המקבילים אם אין היא בטוחה כי הנערה אכן יכולה לעשות אותו בהצלחה וללא פגיעה גופנית.

הגבולות הם גם בטחון פסיכולוגי – הם מקנים לילד את הידיעה שיש מולו מישהו חזק שאפשר להישען עליו, שניתן לשמוע בעצתו. ספורטאים כמו גם ילדינו צריכים לדעת שאפשר לסמוך עלינו.

המושג גבול בא מהמילה להגביל, הדבר נכון ברמה הפונטית אך ברמה הסמנטית נכון יהיה לומר שגבול בא מהמילה חופש. כשהגבולות ברורים ורחבים דיים אך לא יתר על המידה, חש הצד השני שקט ובטחון לפעול במרחב שהוגדר לו ואז הוא יכול לחוות חופש.

חובה להבין שילדים ומתאמנים (וגם אנחנו כמבוגרים) עושים ניסיונות מתמידים לבדיקת גבולות. ניסיונות אלו אינם בהכרח תוצאה של רצון "לעשות דווקא" אלא לפעמים בדיקה שאכן יש לי בטחון בסמכות (כמו שאני בודק אם הדלת אכן נעולה כשאני עוזב את הבית).

כיצד מומלץ להציב גבולות:

* גבולות צריך להגדיר מראש – צריך לחדד מה מצופה, מה מותר ומה אסור.

* גבולות צריכים להגן על הספורטאי, הילד והנער ולא על מי שמציב אותם.

* גבול צריך לתרום להתפתחות, לא מציבים גבול במטרה להוכיח ש"אני יותר חזק".

והכי חשוב, להיות עקביים. שוב, יש לזכור מה המטרה של הצבת הגבול וכך ברגעים קשים נוכל להמשיך ולשמור עליו (ולא נרגיש שאנחנו גורמים עוול לילדים).

כמו שהגוף הפיזי צריך מידה מתאימה של התנגדות כדי להתפתח, כך גם הנפש, צריכה התנגדות במידה המתאימה. על תלחמו בכל החזיתות – בחרו מספר דברים מרכזיים ועימדו עליהם ואל תשנו ותחליפו כל יום.