מה שלי ומה באחריותי

השבוע פגשתי את סיון, מנהלת משאבי אנוש בתחילת דרכה. בחורה שאפתנית ומאוד מחויבת לעבודתה, שהתמזל מזלה והיא הייתה במקום הנכון בזמן שחברת הסטארטאפ בה עבדה, נרכשה על ידי חברת ענק בינלאומית. ומעבר להשלכות הכלכליות של המהלך, היא זכתה בתפקיד מכובד בחברה החדשה.

אנחנו עובדות יחד כבר תקופה, לאורך תהליך המיזוג וחשות את גודל המעמד החדש שלה בסוגיות להן מעולם לא נדרשה. השבוע הגיעה אלי כשהיא כל כך כעוסה, שלקח זמן להגיע לעצם העניין.

במהלך המיזוג סיוון יצאה מגדרה לדאוג לכל עובדי חברת הסטרטאפ המקורית שליוו אותה כמה שנים טובות. היא דאגה לתנאים ולתפקיד החדש. מי שבחר לעזוב קיבל את חלקו עם בונוס מכובד כאות תודה. באמת עבודה שנעשתה בהתחשבות רבה.

אנחנו כבר יותר מחצי שנה אחרי המיזוג והשבוע ניגש אליה עובד מהחברה המקורית. שרוצה לעזוב. נקודת היציאה הייתה עד חצי שנה מתקופת המיזוג. כעת הוא נחשב לעובד בחברה החדשה ופרישתו תהיה בהתאם.

ברגע שהבין את הדברים הוא התפרץ, איים לחבל בתוכנה, להזיק לשותפים ולהוציא מידע החוצה. הוא ירד לפסים אישיים ומאוד העליב את בעלי החברה, סיוון ביניהם שדאגו רק לעצמם והפקירו את העובדים.

סיוון הייתה נסערת וכעסה על כך שלא הצליחה לזהות את הקשיים שחווה העובד. היא כעסה על עצמה שלא הצליחה למזער את התחושות או לרצות אותו. היא כעסה על ההסכם המצוין שסגרו מול החברה הרוכשת. בקיצור היא פשוט כעסה.

אחרי שהבנתי במה מדובר, שאלתי את סיוון איפה היא שגתה בתהליך הליווי שלו, האם שכחה לידע אותו באיזשהו שלב, האם לא היה מכותב לכל המיילים העוסקים במיזוג, בתנאים ובלוח הזמנים. או אולי דווקא בפגישות האישיות שעשתה בצורה מופלאה עם כל יתר העובדים.

סיוון כמעט נעלבה מהשאלות, כי ברור לה כמו שברור לי, שלא פיספסה אותו. שהוא קיבל את כל המידע והבחירה הייתה שלו. סיוון מילאה את האחריות שלה ומעבר לכך בכל מה שקשור לעובדים.

הבחור לעומת זאת, כנראה התחרט על הבחירה ופעל ממקום של כעס וחרטה מנסה להעביר את האחריות למעשיו למישהו אחר.

אחרי תקופת ליווי של 8 חודשים, סיוון הצליחה לראות שהוא פעל ממצוקה אישית ומתוך ההבנה הזאת הבינה שאין לה מה ליפול לתחושת אשמה ואחריות. אלא להערך לשיחה בה תראה לו בצורה הכי מתחשבת ועדינה את הזכות לאחריות ואת המחיר.