מה נותן לנו המשחק?

הגשם יורד לו מאתמול, אפרורי בחוץ וזה עושה לי חשק להתכרבל עם הילדים במיטה. הגדול מצטרף אלי ושיחה נוסטלגית מתגלגלת בינינו. אני מספרת לו על משחקי הילדות שלנו, על ה"סכין" שידוע גם כ"יבשות" שחוטפים אדמה זה לזה, על כוסות האשל שהיינו הופכים לטלפונים.
ואז אחי מתקשר, אני שמה אותו על הרמקול ומשתפת אותו בשיחה הנוסטלגית שלנו, הוא טורח להזכיר לי איך היה מנצח אותי בג'ולות.

ברור שהיה מנצח, לקח לו נצח לבצע מהלך. הוא היה נשכב על הרצפה, מרוכז מאוד, עוצם עין אחת, מכוון את עצמו עם היד השנייה וצולף בכמה ג'ולות ביחד. כל השכונה פחדה לשחק איתו, היה מרושש את כולם. בקיץ כשהיו הגוגואים היה לו מתחרה השכן ממול, שלמרות העובדה שכולם קראו לו פרא (פרא אדם…) היה מצליח להביס את אחי בריכוז מושלם.

אני ממהרת לסיים את השיחה עם אחי, והבן שלי צוחק עלינו שאנחנו עתיקים. ושהיום כבר לא משחקים בשטויות האלה. ניסיתי להסביר שבכל דור יש את המשחק ה"שטותי" שלו, ושאם נבחן את היכולות הנדרשות להצליח בו מסתבר שהוא רחוק מלהיות שטותי.

לחדר נכנס בריצה הבן הצעיר שלי "אמא, הצלחתי, שברתי שיא, תראי" הוא אומר ורעש כוסות נערמות משתלט על החדר. אני והגדול מחליפים מבטים, הוא מחייך ואומר לי, הנה משחק שטותי.

חיוך גדול התפשט על פני. יום גשם בחוץ, כל הילדים מרוחים בבית בין המחשב לאייפון ובני המקסים פעיל בגופו ובנפשו כאילו רץ אחרי כדור עם החברים בשכונה. הוא ממשיך להתאמן, כמו שרק באימון כדורסל הוא מתנהג. מרוכז להפליא, מזיע, כולו שאפתנות, מנסה שוב ושוב ומדבר לעצמו מילות עידוד וביקורת חליפות. אני פונה אליו והוא מהסה אותי בידו, "רגע אמא, אני כמעט מצליח לשבור את השיא שלי שוב. אני לא מפסיק עד שאצליח".

בתור פסיכולוגית ספורט ואמא במשולב, גידול הבנים בעידן המחשבים הוא עסק לא פשוט עבורי. אני שגדלתי בחוץ כל היום, פעילה וחיה חיים ספורטיבים, מוצאת עצמי צריכה להתמודד עם טכנולוגיות ממכרות השובות את לב הילדים. לא סתם אנחנו רואים ילדים עם עודף משקל, פחות בריאים, בעלי סף תסכול נמוך וקושי לדחות סיפוקים. עידן המחשבים מלמד את הילדים הרבה ידע ובמקביל, הרבה קיצורי דרך.

אני פונה אל הגדול, תראה אותו, חוץ מהרעש המטמטם של הכוסות… הן תופסות מעט מקום, הוא יכול לשחק עם זה לבד, שעות, הוא לא מציק לך שתעזור לו לנצח את השעמום. זה גורם לו להיות פעיל נפשית וגופנים, הוא מרוכז, תחרותי, נחוש, עובד קשה עם ים סבלנות. מתמודד עם הכישלונות עד ששובר שיא. מה עוד אתה צריך ממשחק?

הגדול מחייך ועונה, כל עוד הוא לא מציק לנו עם השעמום שלו, הספיד -סטאק הזה גאוני!!