מה הוא קופץ?

אתם הורים נאמנים. מגיעים באופן תדיר לתחרויות של ילדכם בכל מקום בארץ. אתם משקיעים אנרגיה רבה הן כלכלית, הן רגשית וכמובן שזמן רב, בעיסוק ילדיכם בספורט.

הגעתם, כהרגלכם לתחרות השבוע ואתם צופים בהנאה בילדיכם מתחרה בתחרות. הוא עובד קשה ולא מוותר אולם לפתע, השופט טועה בשיפוט שלו לרעת ילדכם, ואתם רואים אותו חסר אונים על המגרש. כמו כל הורה שרוצה להגן על הבן שלו, אתם הופכים להיות אריות ומנסים לשנות את השיפוט של השופט לטובת הבן שלכם שכרגע מאוכזב מאד ונראה שהחליט לוותר על המשחק בעקבות השיפוט השגוי.

כשזה לא הולך, אתם מנסים לגרום למאמן לפנות לשופט ולערער על השיפוט, כשאתם צועקים על הדרך לעבר המאמן, כמה שהוא לא יעיל ולא תורם.

אם מצאתם את עצמכם בסיטואציה דומה או ראיתם מקרה דומה בקרב חברים לקבוצה או יריבים, כנראה שאתם לא היחידים מאחר וזה מקרה מייצג החוזר על עצמו בתחרויות השונות.

נתחיל עם העובדות, השופט אכן טעה, וזו לבטח לא הפעם היחידה. הילד שלכם אכן מאד מאוכזב ופגוע ואתם רואים אותו מוריד ראש, וכמובן שאתם באמת מזדהים עם כאבו. אך האם דרך הפעולה הזו היא הנכונה ביותר עבור ילדכם? ממש לא!!!

בדומה לשופט בתחרות, כך גם המורה בבית הספר, המפקד בצבא או הבוס בעבודה, כולם בני אדם ולכן כולם סביר שיטעו בשלב זה או אחר.
מצד שני, עולם הספורט מאפשר פלטפורמה מצויינת ללמידה והתמודדות עם "מצבים לא מסוכנים", מעין אימון על יבש לפני החיים האמיתיים בהמשך, כך שברגע שפעלתם כך, מנעתם מהילד שלכם הזדמנות מצויינת להתמודד עם תסכול, טעות, חוסר צדק, שאנחנו כבוגרים חיים מידי יום ויומו.

אם כן, מה כדאי לעשות? לצייד את הילד עם כלים להתמודדות עם הסיטואציה, אם לפנות בעצמו לשופט או למאמן ובמידה ולא ניתן לעשות דבר, להרגיע את עצמו ולהכיל את המצב כדי שיוכל להמשך לנקודה הבא בראש נקי יותר.

הספורט הוא כלי חינוכי ראשון במעלה ללמידה והתמודדות, חבל שתקחו מילדכם הזדמנויות אלו.