למקד את השינוי במקום הנכון

"כל החיים אני שומע משפטים מבקרים על כמה אני שחקן אמוציונלי. לא יציב, מושפע בקלות…כל החיים! די. אני חייב לשנות את זה. חייב ללמוד לשלוט ברגשות שלי, נמאס לי לשמוע את כולם אומרים לי –תירגע- זה רק מעצים את הרגשות. ובמקום להתקדם אני מרגיש שזה חונק ועוצר אותי. אני חייב לשנות את זה, חייב." סיפר לי עומרי, כדורגלן צעיר (18) עם עתיד מזהיר.

חייכת אליו. אני כל כך מכירה את זה, כמה אמרו לי להירגע, כל החיים. וזה רק היה מעצבן אותי יותר….

עם כל ההזדהות שלי, אני לא מסכימה עם עומרי, הוא לא צריך לנסות להרגיע את רגשותיו. נכון יהיה ללמד אותו להכיר ברגשות אך לא לתת להם לנהל אותו. השקעת האנרגיה בלנסות לשלוט על הרגשות רק מתסכלת אותו יותר. ולכן נכון יותר להתמקד בשינוי במקום אחר.

זה התחבר לי מאוד למקרה אחר שחוויתי השבוע. כשפגשתי את ההורים של עדן, הבכורה מבין 3 אחים, לפי תיאור הוריה מדובר בילדה מושלמת! רגישה, אחראית, מרצה… בקיצור, מושלמת. ממש בכורה קלאסית. אז למה בכל זאת הגיעו, כי עדן החליטה לפרוש מהטניס אחרי שנים של אימונים והצלחות, כי חוותה לאחרונה רצף כישלונות. וברגע שלעדן נהיה קשה, היא מעדיפה להמנע מהסיטואציה מאשר להיכשל.
ההורים מצידם עושים כל שביכולתם, לדחוף אותה, לדרבן וללחוץ כדי שתתמודד גם כשקשה לה…

ואני תהיתי בייני לבין עצמי, איך ילדה מושלמת יכול להרשות לעצמה להיכשל? הרי ברור שכדי לא לאבד את התואר 'מושלמת' עדן חייבת להימנע מלעשות טעויות, אז לא פלא שבחרה בפרישה מהטניס כבר עכשיו.

בשני המקרים הקושי ברור מאוד. עומרי מרגיש שהוא רגיש מידי והתגובות הרגשיות משפיעות עליו ולכן פוגעות בביצועים שלו, וההורים של עדן יודעים להגיד עליה שהיא ילדה מושלמת שנמנעת מלעשות טעויות. בשני המקרים הנסיון לעזור להם להתמודד עם הקושי היה במקום שלא באמת אפשר שינוי.

כדי לעזור לשניהם להצליח יותר בחיים בכלל ובספורט בפרט, צריך למקד את השינוי במקום אחר.

הרבה פעמים חשוב לדעת איפה לעשות את השינוי. כמו שפעמים רבות כאב ביד הוא רק סימפטום לבעיה שנמצאת בגב. ולכן לא משנה כמה תקלו על הכאב ביד, הוא יחזור כל עוד לא טיפלתם בגב. רק אחרי שתמצאו את מקור הכאב בגב ותטפלו בו יפסק הכאב ביד. כך גם בעולם הפסיכולוגיה, זהו את המקור לקושי והציעו את הדרך הנכונה עבורם לשינוי.