"למה אישה תוקפנית וגבר אסרטיבי"

דמיינו לעצמכם סיטואציה בה אתם רואים קבוצת ילדים בנים מתגוששים על הדשא. קרוב לוודאי שנעבור מבלי להתעכב בכלל, והדבר יראה לנו נורמאלי לחלוטין. אולם, אם אותה קבוצת מתגוששים הייתה מורכבת מבנות, סביר כי היינו עוצרים, מתבוננים בתופעה ואף מרימים גבה. ובכלל, כמה פעמים ראינו גבר עומד ומביע דעתו בקול רם ונחוש, וחשבנו בליבנו "איזה מרשים ואיזו יכולת מנהיגות, נהדר לראות גבר אסרטיבי", אך אם תחליפו בדמיונכם את הדמות המדברת בנחרצות, לאישה, רבים היו חשים אי נוחות וטוענים שהיא "קצת אגרסיבית מידי."

שונות זו בתפיסתנו מדגישה את ההבדלים הקיימים בתפיסה החברתית השונה את המינים. לפי איגלי וסטפן, חוקרים בפסיכולוגיה של המינים, ההתנהגויות החברתיות (אגרסיביות, תוקפנות ועוד) קשורות להתנהגות במסגרת תפקיד (role behavior). התנהגות כזו מווסתת על ידי נורמות חברתיות החלות על בני אדם הממלאים תפקיד חברתי מסוים. מעבר לכך, תפקיד המין הגברי כולל נורמות המעודדות התנהגות אסרטיבית ותוקפנית (תפקידי צבא ולחימה, ספורט). מחקרים בנושא סטריאוטיפים גבריים הוכיחו כי אנו מצפים מגברים להיות אגרסיביים תוקפנים, וכי תכונות אלו נחשבות רצויות בקרב גברים יותר מאשר בקרב נשים. אפשר לומר כי כבר מגיל צעיר מחודדים ההבדלים בין נשים לגברים (לתינוקת – ורוד לתינוק- כחול). לאורך השנים ההתייחסות החברתית יוצרת הבדלים פסיכולוגיים ותפקודיים בין נשים וגברים.

התנהגות והשתתפות בענפי ספורט תחרותיים יכולה לקדם התנהגות אגרסיבית ותוקפנית, הן פיזית והן מילולית. חלק ממיומנויות הספורטאי דורשות תוקפנות מבוקרת, המכוונת בראש ובראשונה ליריבים. גם מחוץ למגרש, בהיבט הפסיכולוגי, על מנת להצטיין, הספורטאי נדרש לעמוד על שלו ולהיות אגרסיבי. כשילדה או אישה מתנהגות באגרסיביות הן בעולם הספורט והן מחוצה לו אנו נוטים לחשוב כי הן מתנהגות בתוקפנות, לעומת ילד או גבר אגרסיבי שהתנהגותו נראית לרובנו הגדול כלגיטימית.

תפקיד הנשים המסורתי, כפי שהחברה רואה אותו, אינו מדגיש תוקפנות ואגרסיביות אלא טיפוליות ותכונות בין אישיות אחרות. תכונות אלו מחייבות התנהגויות שאינן הולמות אגרסיביות ותוקפנות כלפי אחרים אלא הימנעות מפגיעה גופנית. רוב התפקידים התפוסים על ידי נשים מגנים התנהגות תוקפנית ואסרטיבית ומדגישים צורות שונות של עזרה לאחרים (תפקידי פקידות ושירות, מקצועות טיפוליים אחיות, עובדות סוציאליות, תפקידי לימוד והוראה ועוד). גם תפקיד עקרת הבית, התפוס באופן מובהק על ידי נשים מדגיש את מרכיב הטיפול בזולת ואת הדאגה לצרכיו.

תפיסות אלו גורמות לנשים מלכתחילה לעסוק פחות מגיל צעיר בהתנהגויות פיזיות, אגרסיביות ותוקפניות. הדבר נכון גם לספורט. אנו תופסים את ההתנהגות התוקפנית, האגרסיבית והכוחנית של גברים כלגיטימית ואילו של נשים פחות. לא מדובר רק על הביטוי במגרש אלא גם מחוצה לו, על הזכות להביע דעתך ולרצות להשיג את צרכייך בדרך נחרצת ועניינית.

חשוב לציין כי הספורט הוא עולם שכן מאפשר שבירה של התפיסות החברתיות האלו. נשים שמשתתפות בגאווה בענפי ספורט שמייצגים גבריות (אמנויות לחימה, כדורגל) עשויות לעורר תהייה מחד, ומאידך, להראות נשיות אחרת, כזאת שלא מתיישבת עם הנשיות המקובלת.