לזהות, לקבל, להתנהג

נעמה התיישבה מולי. פגישה ראשונה. משיחת הטלפון ידעתי שהיא בת 21, שחקנית בספורט קבוצתי ומאד שאפתנית. לא הספקתי להציג את עצמי ודמעות החלו לזלוג מעיניה. לא צריך להיות פסיכולוג כדי לחוש את המצוקה של נעמה. היא ניסתה לסתור את דמעותיה במילים מרככות, אבל לא שכנעה אותי. הדמעות שכנעו יותר מהמילים.

צפיתי במשחק כדורסל של מאמן שביקש שאלווה אותו. הוא נחשב למאמן טוב ומאד דינמי. במהלך התצפית, לא יכולתי לשמוע את דבריו אבל תנועות הגוף שלו היו מספיקות כדי שאדע מתי התאכזב ומתי חש שמחה רבה.

לא פעם אנחנו מדברים עם אדם אחר, שחקן שלנו, מאמן שלנו, חבר, משפחה ומבלי שהוא הוציא את המילה הראשונה אנחנו כבר יודעים מה הוא עומד להגיד או לפחות להבין את רוח הדברים. מאחר ואנחנו לא קוסמים, יש משהו אחר שהביא אותנו להבנה הזו– התקשורת הלא מילולית.

מחקרים מראים שמסר לא מילולי מהווה עד כ93% מהתקשורת הבינאישית שלנו, כך שבעצם את רוב הדברים שאנחנו רוצים להגיד אנחנו בכלל לא אומרים בפה. תקשורת בלתי מילולית כוללת החל משפת גוף, מחוות תנועה, הבעות פנים, שינויים בטון הדיבור וכלה במה שאנחנו לובשים ושמים עלינו כמו בושם, איפור ועוד.

לעיתים קשה לנו להתמודד עם שחקנים או לחילופין מאמנים שאינם "דברנים גדולים" ולא מצליחים להביע במילים את מה שהם מרגישים וכאן נכנסת לתמונה התקשורת הבלתי מילולית ביתר שאת. ברגע שנשכיל להסתכל על אחרים דרך משקפי ה"איך הוא אומר את הדברים" ולא רק דרך "מה הוא ממש אומר" נוכל להבין טוב יותר את האחר שלפנינו ולתת לו מענה הולם. לא פעם יש גם סתירה מאד גדולה בין מה שאומרים לנו לבין מה שמביעים באמת לדוגמא: שחקן עם פנים נפולות, כתפיים שמוטות שאומר "איזה כייף ניצחתי"..
.
לזיהוי מסרים שעוברים דרך התקשורת הבלתי מילולית דורשים קודם כל מודעות לקיומה ולאחר מכן אימון רב בהסתכלות על כל מרכיבי התקשורת החל מהמילים עצמן ועד הקמט במצח, הן במה שהאחר אומר ולא אומר לנו, והן במה שאנו משדרים כלפי זולתנו.