להיות ספורטאי זה מקצוע

תארו לעצמכם הופעה של שלמה ארצי בקיסריה, כל הנגנים עומדים על הבמה אבל יש שקט דממה. שלמה עולה לבמה, הקהל פורץ במחיאות כפיים והמוסיקה מתחילה להתנגן. הקהל עוצר את מחיאות הכפיים והמוסיקה נפסקת, כל עוד הקהל לא מביע התלהבות שלמה לא מופיע.
נשמע מטורף, לא?

השבוע נפגשתי עם שחקן מוביל בקבוצת צמרת בארץ, שנכנס שפוף. זו לא פעם ראשונה שרגשותיו מציפים אותו. בהצלחה כמו בכישלון. גם אם לא עקבתי בדיוק אחרי ביצועיו במשחק מסוים, אפשר לראות עליו את רגשותיו מרחוק. בפגישתנו השבועית הוא אמר כי הפעם אחרי רגע או שניים פחות טובים בטחונו קצת התערער, אבל השיא היה כשהקהל הביע בו חוסר אימון.

הוא התייחס לעצמו כמו שהקהל התייחס אליו. כמו קהל ולא כמו מקצוען, בדיוק כמו ששלמה יפסיק לשיר אם הקהל לא מוחא לו כפיים.

תפקידו של הקהל הוא אחד, לרצות שהקבוצה אותה הוא אוהד, תנצח. אוהד יושב ביציע וחווה תהפוכות רגשיות בעוצמות גבוהות מאד. מדדי פעימות הלב ולחץ הדם שלו נעים מעלה ומטה באינטנסיביות גבוהה בזמן המשחק. נכון שלא מדובר באסון אמתי, חס וחלילה מדובר בסך הכל בתחרות ספורט אבל עבור האוהד, זו מהות החיים עצמם.

יתרה מכך, לא נראה את אותה אהדה רגשית לספורטאי המתחרה בספורט אישי.

תפקידו, הלא מודע, של תהליך ה"אוהדות" הוא לאפשר לאוהד לעבור תהליך משמעותי של סובלימציה, עבודה רגשית. הוא עושה מסז' רגשי לעולמו הפנימי בתהליך מקביל להתנהלות הקבוצה אותה הוא אוהד. הקהל אוהד את התוצאה ולא את המשחק. לא תמיד משנה לו מי הבקיע את הגול העיקר שהובקע עבור הקבוצה אותה הוא אוהד, ואם זה השחקן המוערץ עליו אז עד כמה וכמה. לקהל לא משנה הדרך, משנה התוצאה!

הדבר מסביר את הרעיון שהאוהד חייב לרצות רק דבר אחד, שקבוצתו תנצח, ולא בהכרח צריכה להיות לו סובלנות לביצועים ספורטיביים כושלים.

לא כך הדבר עם הספורטאים עצמם. ספורטאי לא יכול להתייחס לעצמו כאוהד ולהתפרק כל פעם שלא הולך לא או שהקהל מביע ביקורת עליו.
גם אני בעבודתי חווה רגעים פחות טובים, אז מה, אני מסתגרת בבית ומפסיקה לקבל מטופלים? וכשמנהל עושה שגיאה, הוא לא מדבר עם אף אחד סביבו ומחליט שהוא גרוע וצריך לפרוש? ומה קורה לקלדנית העושה טעות, היא מפסיקה לעבוד ועושה עוד ועוד טעויות? ורופא? ומוסכניק?

ספורטאים, וככל שהם בוגרים ומקצוענים יותר, חייבים להתייחס לעצמם כאנשי מקצוע ולא כאוהדים. מקצוען, עושה, מבקר עצמו ולומד הלאה. מקצוען לא מגיב לכל אירוע באופן רגשי ומוגזם.

ואם כן?
עליו ללמוד להכיל את התחושות הלא נעימות שהוא פוגש, כפי שעושה כל בעל מקצוע אחר, ולהמשיך בעבודתו באופן הטוב ביותר.