חשיבות הקשר האישי

אנו יודעים היום הן מהספרות המקצועית והן מניסיוננו בשטח כי ספורטאים צעירים נמצאים תחת לחץ רב. הסיבה לכך היא הצורך שלהם לנווט בסביבת חיים דינאמית ועמוסה. סביבה זו כוללת את הדרישות, המחויבויות וההגעה להישגים מצד משפחה והורים, בית ספר ומורים, קבוצת הספורט והמאמן וקבוצת השווים, החברים. הספורטאים הצעירים צריכים ללמוד לנווט בין כול אפיקי החיים שלהם בצורה נכונה, לקבל החלטות וכמובן להתמודד עם האינטנסיביות הרגשית שהיא בלתי נפרדת מהחיים הספורטיביים.

לכן, הספורטאים הצעירים זקוקים ליד מכוונת: דמות שתעזור להם להתמצא בתוך העומסים המנטאליים והרגשיים שהם מצויים בהם.

כפי שרובכם בטח יודעים, הקשר בין המאמן לספורטאי הוא רחוק מלהיות קשר רציונאלי ונטול רגשות. בשל האמוציונאליות הגבוהה של עולם הספורט נוצר בין המאמן לספורטאי קשר רגשי שחשוב לדעת לתחזק אותו נכון. למעשה, מאמן מצוין הוא כזה שרואה את התמונה הכוללת ומבין שניהול מדויק של הקשר עם הספורטאי יביא להצלחות בספורט, וכנראה גם הצלחות בחיים. דמותו של מאמן מצוין, משלבת אפיונים שונים של מורה, בונה אופי, אתלט, פיזיולוג ופסיכולוג.

אז איך בונים קשר כזה? הקשר האישי נבנה לאורך זמן ונמדד ביציבות שלו. דווקא ברגעים הקשים, או בכלל בתקופות משבריות, חשוב שהמאמן יידע להראות לספורטאי את הדרך. אם למשל, ספורטאי יוצא כעוס מאימון או מתוסכל מתחרות הוא צריך לדעת שיש עימו מאמן ששותף לדרך. שקיימת האפשרות לגשת למאמן ללא חשש מביקורת ומפגיעה, ולבדוק את הדברים בצורה לא שיפוטית ואנליטית, הספורטאי ירגיש בטוח יותר והדבר יקרין לכל תחומי חייו, ובוודאי לביצועיו כספורטאי. אבני הבניין של קשר מוצלח הן מחויבות בלתי מתפשרת, כנות ושקיפות.

על פניו זה נשמע מאוד פשוט. קל לכתוב את הדברים ולהבין אותם בצורה שכלתנית כשאנחנו קוראים אותם עם כוס תה מול המחשב. עם זאת, במציאות, בפרקטיקה – זה הרבה יותר קשה. ייתכן וזה מה שמפריד בין מאמנים טובים למאמנים גדולים, כאלו שעוזרים לספורטאי לגעת בשמיים, ובמקביל מספקים לו קרקע יציבה.