חשיבות החשיבה

איך הם עשו את זה? על חשיבות הסגנון הקוגניטיבי הכאוטי.

בשיח הספורטיבי מרבים לדבר על כישרונו ויכולתו הפיזית של שחקן זה או אחר. לצד זה, ישנה הסכמה כי המשתנים הפסיכולוגיים השונים (ריכוז, קבלת החלטות, התמודדות עם לחץ) הנם חשובים מאין כמוהם לספורטאי. במאמר זה נתייחס לסגנונות קוגניטיביים ולחשיבותם בעולם הספורט.

ההגדרה הבסיסית של סגנון קוגניטיבי היא שונות באופן בו אנשים תופסים את העולם החיצוני. סגנונות קוגניטיביים הם דפוס של אדפטציה לעולם, אשר מווסת את התפקוד הקוגניטיבי של האינדיבידואל בתפיסה, פתרון בעיות, קבלת החלטות ותפקודים קוגניטיביים אחרים. הסגנון הקוגניטיבי הוא אינו כללי כמו אישיות ואינו ספציפי כמו אסטרטגיה, אלא מצוי בהגדרה ביניהם.

Chaotic Cognition vs. Serial Cognition

בספורט כמו בחיים יש את התחושה שעל מנת שהדברים יעבדו כהלכה הם צריכים להיות מאורגנים שיטתיים ומדויקים. אולם, חשוב להדגיש את החשיבות של חוסר הסדר והספונטניות שכן ישנם מצבים או ספורטאים שהסדר לא נכון לגביהם- לחוסר ארגון, לתגובתיות ולהעדרה של שיטה יש עוצמה משלהם והם יכולים להוות יתרון.

אנו מדברים על שני סגנונות קוגניטיביים מרכזיים שנמצאים על רצף. בקצה אחד נמצא סגנון קוגניטיבי המכונה מוסדר ובקצה השני סגנון המכונה כאוטי; סגנון קוגניטיבי מוסדר מאופיין בעבודה שיטתית, מאורגנת, מקובעת ומתוכננת מראש. סגנון קוגניטיבי כאוטי מאופיין בחשיבה אינטואיטיבית, ספונטאנית, תגובתית ויצירתית.

המצב המתואר בתחילת המאמר הינו מצב כאוטי- השחקנים עוזבים את תפקידיהם והמשחק אינו מסודר/ מוסדר. אין הנעת כדור מסודרת ומתוכננת במטרה להגיע להזדמנויות, אלא ניסיונות פרוביזוריים להתקרב לשער היריב במטרה להבקיע. מצב שכזה דורש שחקן בעל סגנון קוגניטיבי כאוטי: תגובתי, אינטואיטיבי, שמגיב למצב הנתון, ומנסה לתפוס את הדינאמיקה שלו. כזה שיפעל בספונטניות ויתמודדו היטב עם ה"משבר" שמתרחש על המגרש. במצב שכזה דווקא שחקן תגובתי ואינטואיטיבי הוא זה שיש לו את הפוטנציאל לפרוץ את ההגנה מפני שיסתגל לסיטואציה וינסה דרכים מגוונות ומפתיעות. שחקן עם סגנון מוסדר יתקשה לעשות אדפטציה למצב ה"משברי" וידבק בתפקיד המקורי שלו ובהוראות הטקטיות. הוא ינסה לפצח את הגנת היריב דרך מודל מוכר של התקפה שפחות רלוונטי למצב הכאוטי. הכאוטי, לעומת זאת, יעזוב את תפקידו המקורי ויחפש אלטרנטיבות לפיצוח הגנת היריב ללא מודל עבודה מוסדר; הוא יפרוץ מימין ומשמאל, וינסה דרכים חדשות ויצירתיות במטרה להביא לפתרון הבעיה/המשבר.

לשחקן כזה (כאוטי) בספורט קבוצתי עשויה להיות חשיבות מכרעת בהסתגלות של הקבוצה למצב הכאוטי- הוא עשוי להוות השראה לחבריו לקבוצה שיבינו כי תבנית המשחק המקורית אינה רלוונטית עוד. בנוסף, שחקן כאוטי יעזוב את עמדתו הטקטית המקורית ויחייב דינאמיקה של שאר חברי הקבוצה- הוא עשוי להיות בורג מרכזי בהצלחת הקבוצה.

בעולם הספורט, לכל אחד מהסגנונות יש את החולשות והיתרונות שלו. במיומנויות סגורות, בהן המצב הוא קבוע ולא משתנה (ריצה, זריקת עונשין בכדורסל, שחייה) הסגנון המוסדר הוא יעיל יותר ברוב המצבים. לעומת זאת, במיומנויות פתוחות, בהן המצב נתון לשינויים (התקפה בכדורסל, מענה לחבטת פתיחה בטניס), הסגנון הכאוטי הינו יצירתי יותר ויעיל בתגובה למצבים "משבריים".

Meta-Style

דאגלס דה-סילבה הוא הבלם של הפועל תל אביב. הוא לרוב עסוק בעבודה סדרתית והיא פירוקן של התקפות היריב. במצב המתואר דה- סילבה עזב את תפקידו המקורי כבלם ונשלח על ידי המאמן להעסיק את הגנת היריב. דה- סילבה לא שמר על מיקום מוגדר במערך ההתקפה של הפועל תל אביב והפריצה שלו בצד הרחבה הייתה מהלך חשוב בדרך להבקעה של שער האליפות. בסיטואציה המתוארת השחקן מדגים יכולת לנוע על הספקטרום שבין הכאוטי למוסדר.

היכולת לכייל את המערכת הקוגניטיבית ולנוע על הספקטרום בין שני סגנונות שונים מכונה בספרות מטה-סטייל (Meta-Style). שחקן בעל הן יכולות סיריאליות, מוסדרות והן יכולת כאוטית רצוי שתהיה לו יכולת לעשות מעברים (Mobility) בין שני הסגנונות. יתרה מכך, בספורט, חשובה גם המהירות בה מתבצעת ה- Mobility מפני שברוב הענפים נדרשת מהירות-תגובה קצרה מאוד ויכולת קבלת החלטות מהירה.

מאמנים חשים נוח יותר עם ספורטאים בעלי הסגנון המוסדר שעוקבים אחרי ההוראות ומוציאים אותן לפועל אך כדאי שיהיו מודעים ליתרונות שיש לשחקן עם סגנון כאוטי מפני שחוסר הסדר והתכנון עשוי להיות פתח ליצירתיות ולחדשנות. לסיכום, ספורטאים כדאי ויזהו את סגנון הקוגניטיבי שלהם וילמדו היכן נקודות החוזק והחולשה שלהם, כמו גם יחשבו באילו מצבים כדאי שיגיבו בדרך ספונטנית ואינטואיטיבית