חשוב או לא חשוב
יושבת עם חברה בבית קפה, בשיחה אישית שהיא יזמה, כי היה חשוב לה להתייעץ. בעודנו משוחחות הטלפון שלה מצלצל, ובאופן אוטומטי היא עונה לשיחה ועושה פרצוף חצי מתנצל.
היא מתחילה לדבר עם חברה ששואלת לגבי התכניות שלהם לשבת הבאה. השיחה מתארכת ואני נעה באי נוחות בכיסאי וכל הזמן עולה לי בראש השאלה, באמת היה הכרחי לנהל עכשיו את השיחה הזו ?
האם עלה בדעתה לכבות את הטלפון ולהניחו בצד? הרי השיחה הייתה חשובה, אך האם באמת דחופה לרגע זה? צלצול הטלפון הנייד, נתפס אצלנו כדחוף. האמנם?
אני חוזרת הביתה ובני הבכור אומר, אמא, אני צריך לקנות כדורי קלקר, כדי להכין את מערכת השמש, אבל זה לא דחוף. כמה "לא דחוף" אני שואלת. אני צריך את זה למחר….
הראש הפסיכולוגי שלי, מיד נכנס לפעולה ונזכרתי בטבלה יעילה ששמשה אותי רבות בתקופת הלימודים.
רשמו על דף, פעילויות שאתם עושים במשך היום. אח"כ צרו טבלה (2/2) והכניסו את הפעילויות לתוך הטבלה. דחוף /לא דחוף, חשוב/לא חשוב.
נסו למיין את הדברים ולערוך הבחנה בין הדברים החשובים והדחופים. תתפלאו לגלות שמשבצות הדברים הדחופים מלאות! האמנם? ולמה זה קורה?
בואו נחלק את הפעולות ביום לפי הקריטריונים של חשיבות ודחיפות:
דחוף – מוגדר בזמן והינו אובייקטיבי, האם רלוונטיות התגובה שלי עכשיו היא גבוהה או לא, האם יכול לעשות את הפעילות גם בזמן אחר או לא.
חשוב – שונה מאדם לאדם וסובייקטיבי, כך שלאחד יכול להיות חשוב ולאחר לא. בשביל שמשהו יהיה חשוב לי, צריכה להיות לכך סיבה.
יש להדגיש כי עלינו להעביר כמה פעילויות בחיינו לקוביית ה"לא דחוף-חשוב" משבצת זו מאפשרת לנו להיות יותר יוזמים ופחות מגיבים.
עכשיו אחרי שסדרתם, הדברים לא נראים טוב יותר? אני רצה לחנות לקנות קלקרים.
אהבתם? שתפו את הפוסט:
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות
