זה רק למראית עין
"יש לי עבודה טובה, חיים סבבה, אישה אוהבת והחיים שלי ממש נראים מושלמים, אבל אני חייב להגיד לך, זה הכל רק למראית עין" כמעט כמו מתוך ספר שלוקחים לחופשה בחוף הים, התחילה הפגישה שלי עם עידו, ספורטאי פורש שהגיע לברר קצת את החיים בהמשך הדרך. אני מכירה אותו שנים רבות ועקבתי אחריו בעליות ובמורדות שלו. תמיד איפיינו אותו הכשלונות הצורמים רגע לפני ההצלחה, ותמיד הוא ידע להרים עצמו עד ההתרסקות הבאה.
"בספורט כמו בחיים, אני הורס ביסודיות את הדברים, אבל בצורה בה אף אחד לא יכול באמת להבחין. ברגע האחרון אני מתעשת ואיכשהו נוחת על הרגליים".
חשבתי הרבה. כמה אנרגיה משקיע עידו במציאות חייו המוחצנת כדי להציגה טובה ויפה כלפי חוץ כשבפנים עמוק הוא יודע שהדברים אחרים לחלוטין. זהו מהלך חייו הבוגרים ומסתבר שכבר בצעירותו הוא חי מבחוץ אך מת מבפנים. איש מוכשר מאד, אולי מוכשר מידי, מה שמאפשר לו כל פעם להתרומם רגע לפני שזה כבר מאוחר מידי.
במשך 20 שנותיי כפסיכולוגית ספורט, נתקלתי לא מעט בספורטאים שרצו קצת יותר כישרון על מנת להיות מוכשרים מעל הממוצע, להיות יותר מכולם בתחומים רבים. במקרה של עידו יכולתי למצוא את החיסרון שבדבר. הוא כל כך מוכשר, שגם כשהוא "מחפף" בעבודה, בסוף הוא מצליח לגייס את הכישרון שלו ולעבור את המשימות שלו, הוא חכם ובעל כישורים לצאת כמעט כל מצב. אולי עושרו האישי הוא עוניו. הוא לא מרגיש מחויב להתפתח, הוא שומר על בינוניות יציבה.
המושג "מראית עין" מדבר על כך שאל לו לאדם לעשות פעולות הנראות כפעולות שיש בהן חטא. גם אם אין בדבר חטא וזה רק למראית עין הדבר אסור. זה מעניין דווקא במקרה של עידו כי כאן הבחירה לעשות דברים למראית עין, היא חטא שעושה האדם כלפי עצמו. כמות המשאבים הרגשיים המושקעים במראית עין, ברצון להציג עצמך כמי שאינך, היא חטא לנפש.
לא כל המקרים הם כאלה, אולם יש מקום חשוב מאד ליכולת האישית שלנו לבדוק לאן הולכים המשאבים הרגשיים שלנו ומדוע זה כך. האם זה נכון ומקדם אותנו להשקיע את מיטב כוחותינו ב"איך הדברים נראים"? האם לא נבון ונכון יותר להשקיע דווקא ב"איך אנחנו מרגישים וחושבים" ולא ב"מה אחרים חושבים עלינו"?
אהבתם? שתפו את הפוסט:
פוסטים נוספים
היום ילדים נולדים לתוך מכשירים חכמים שנושאים בתוכם מקורות מידע אין סופיים, הם יודעים להשתמש בהם ולשלוף אותם מהר מאיתנו ועדיין הם לא מספיקים להם בכדי להצליח בחיים.
הם חייבים ללמוד את הדרך
ד"ר גיל גולדצויג, איריס הרץ ומיכל יערון מסבירים כיצד ניתן להשתמש בהומור להפגת מתחים וחרדות במהלך אימון או תחרות