זה פשוט לא אישי

השבוע הרים אלי טלפון ספורטאי שעבד איתי בשנות העשרה המוקדמות לקריירה הספורטאית ולא שמעתי ממנו כבר כמה שנים. הוא שחיין ומזמן לא שלא יצא לי לראות אותו בבריכה מתאמן או מתחרה. הוא נשמע מותש כאילו עבר שלושה אימונים רצופים בלי מנוחה או איזה הפסד מוחץ. ממש חסר אנרגיה.

הרגשתי שאני חייבת לפנות לו כמה דקות ולשמוע מה עובר על הבחור, כי אני מכירה אותו מתקופה צעירה ודינמית יותר. רגילה לשמוע אותו שמח וקליל שמחלק אנרגיות ושמחת חיים שלא נגמרת.

הוא סיפר שעובר תקופה לא פשוטה כבר קרוב לשנה. אולי בגלל שעבר להתאמן בקבוצה חדשה ומאז הוא לא מצליח לשפר הישגים. להיפך הוא מרגיש שהגיע לשיא היכולת ומכאן הוא רק ילך וידרדר. הבחור עוד לא חגג 22 שנים ובספורט הזה עוד ארוכה הדרך אל הפרישה. הוא הוסיף וסיפר שמבקר תכופות אצל פיזיותרפיסט כי התחילה לו דלקת בכתף ובאופן כללי הוא מרגיש שקצת איבד שליטה על הגוף שלו.

נסחפנו לשיחה ארוכה שבודקת מה השתנה בעצם. למה עד לפני שנה היה במגמת עליה ועכשיו כבר לא. ואז הבנתי שהדבר העיקרי שהשתנה זו תוכנית האימונים.

שלא תבינו אותי לא נכון, זה חשוב מאוד לשנות תוכנית אימונים מדי פעם, אבל התכנית החדשה שקיבל לא הוכנה עבורו באופן אישי. היא הוכנה בהתאם ליכולת הקבוצה. כלומר המאמן לקח את המתחרה המוביל בקבוצה ובנה תכנית אימונים מאתגרת עבורו, ונתן לכל חברי הקבוצה להתאמן עם אותה תכנית, בשינוי ממש מינורי ובלי להתחשב בצרכים של היחיד.

למה זה בעייתי?

תכנית שלא מתאימה לספורטאי יכולה לגרום יותר נזק מאשר תועלת. התכנית צריכה להתאים לצרכים הגופניים, הרגשיים והפסיכולוגיים של כל ספורטאי. הדבר משול לכך שלא הייתם נותנים לספורטאי להתחרות עם אופניים שקטנים לו. או בגדים שגדולים עליו.

עולם הספורט ומרכיביו משקיע המון אנרגיה בהתאמת מוצרי הספורט לספורטאי הבודד, כך צריך להיות גם עם תכנית האימונים. לא כל הספורטאים צריכים להתאמן 12 יחידות בשבוע יש כאלה שמספיק להם 8, זה תלוי בגוף שלהם.

המאמן עלול לחשוב שאתם עצלנים או לא עובדים מספיק קשה. ואתם עלולים לעבוד כל כך קשה שזה פשוט ישבור את רוחכם. זה לא אישי, שימו לב שזה מתאים לכם.